כל הקטעים בנושא סרטים

מחר בצהרים יש לכל שנה ב' במחלקה שיחה עם הסגל שבה ידברו איתנו על בחירת מסלול ללימודים בשנים ג'-ד'.
אמנם התחלתי את הלימודים בהרגשה שיש לי מושג די ברור של מי אני ומה אני, אבל מאז למדתי די הרבה ואני מודה שנכון להיום אני ממש לא יודע לאיזה מסלול ללכת… כי טיפוגרפיה זה הכי "נחשב" ואני באופן אישי נחשב לאחד הטיפוגרפים של הכתה, אינטראקטיב תמיד היה התחום שלי אבל אני קצת יותר מדי טוב בו (כי כבר עבדתי בזה), איור זה משהו שכיף לדמיין לרגע (ואז לשכוח מזה כי אין באמת סיכוי) וברודקאסט זה מאד יפה (אבל אני לא מבין בזה כלום). לפרסום אני לא אלך לעולם :)

בכל מקרה, נתקלתי היום במשהו שראיתי כבר פעם אבל ממש עושה חשק, דוקא, לברודקאסט. זו לא ממש חוכמה כי זה פרוייקט של אריק לרנר והוא לטעמי סופר-מוכשר. אריק הוא ילד הפלא האחרון שיצא מבצלאל – בטח שמעתם עליו בתור הישראלי ההוא שקוקה קולה העסיקו בשביל הפרסומת של רגע לפני האולימפיאדה, וכל זה. כאמור, סופר מוכשר.

אני לא מאמין שאי פעם אהיה מסוגל לצלם וידאו כזה, אבל – עדיין, תראו איזה יופי:

רק התחלתי וכבר אני מודיע על תקופת יובש פוטנציאלית.

ככה זה, הלימודים שלי נוטים לייבש לי את המוח ואני חושש שלא ממש יהיה לי כח לכתוב על שום דבר בזמן הקרוב. מקווה שזו תתגלה כאזהרת שווא.
בינתיים אני אשתדל לפחות להעלות לכאן לינקים נחמדים פעם בכמה זמן – למשל, נעמול שלחה אלי מייל לפני (כבר כמה ו)כמה ימים עם לינק למדד הטרילוגיות, אני ממש בטוח שלחנונים שבינכם זה לפחות יעלה חיוך (זה הפך מאז שדן עשה את זה לחתיכת הצלחה אינטרנטית, המדד הזה. מקווה שאני לא משעמם אתכם עם משהו שכבר ראיתם).

ואם אתם כבר הולכים לאתר של דן מת' הזה, אשמח לשמוע מה דעתכם על מה שקורה בתחתית הפוסט שלו: הוא מציג מן רשימה שקצת מזכירה ניוזפיד של פייסבוק או טוויטר או משהו כזה, ובה קישורים בחזרה אל כל מי שקישר אליו ואהב את הפוסט וכו'. מצד אחד, זה נחמד שהוא נותן קרדיט בחזרה לכל מי שקישר אליו – מצד שני, זה חתיכת בלאגן בקצה הפוסט. גם לכם זה מציק, או שזה רק אני שעוד לא הפנמתי כמה שחשוב להיות חברתי 2.0 ?

אני חושב שראיתי אותה לראשונה בסרט Ella Enchanted וכבר אז יעדתי אותי לגדולה. אמריקאית וחמודה עם עיניים גדולות וחיוך קולגייט. אני כנראה יותר זול משחשבתי.

בכל מקרה, ראיתי אותה עכשיו בסרט "רייצ'ל מתחתנת" ("Rachel Getting Married" – אני עוד לא יודע איך יקראו לזה בעברית אבל זה בטח יהיה משהו כמו "חתונה מתוקה מרירה" ולא משהו כמו "רייצ'ל מתחתנת"). ציפיתי לעוד איזה סרט אמריקאי מתקתק והופתעתי לטובה עם סרט הרבה יותר מעניין. ומצב רוח לכתוב.

אני הולך לנסות לתזמן מראש כמה פוסטים, כדי שלא יהיו תלונות על זה שאני לא כותב מספיק (אני לא כותב מספיק, אני יודע). נראה כמה זה יעבוד.

קראתי ב- swissmiss (בלוג עיצוב כזה, ממש טוב) ונתקלתי בקטע וידאו מאד יפה שבו שאלו 50 אנשים בברוקלין את אותה השאלה - איפה היית רוצה להתעורר מחר בבוקר:

מסתבר שזה הפך לפרוייקט שלם עם אתר משלו (50people1question.com) שלדעתי כדאי לכולם לבקר בו פעם בכמה זמן. זה מהפרוייקטים האלו שמצליחים להשאיר את הצופה עם מצברוח טוב ורע בבת אחת ובעיקר מזכירים שיש עוד רעיונות ממש פשוטים, ממש יפים, שיכולים גם להצליח. וזה טוב.

אחרי כל זה, הוידאו עשה לי הרגשה קצת עצובה. אני חושב שאולי דוקא הפסקול הוא זה שגורם לזה, כאילו אם היה מתנגן ברקע משהו שאין בו פסנתר וכינור (?) הייתי מרגיש אחרת לגמרי בסוף. מעניין לנסות לבדוק את זה פעם…  זה קצת כמו שלפני כמה ימים לא שמתי לב כשהעבירו מולי טלוויזיה ל- mute וניגנו מוזיקה מהמערכת בזמן שעל המסך הופיעה פרסומת לשמפו. פתאום הפרסומת נראתה לי כל כך נעימה, אפילו שכל המסרים עדיין היו ברורים מהוידאו והטקסטים שהופיעו על המסך – בחורה מאושרת עם השיער המבריק שלה מתנפנף ברוח, בועיות ויטמין e חודרות לעומק השיער וכל זה. אבל לא מציק. אותי זה ממש שכנע.

בכל מקרה, בואו נעשה משהו כזה יפה ופשוט גם. טוב?

קיבלתי היום מייל מיותם קלנר, חבר לשכבה בלימודים, שחיפש בעברית בגוגל את "הלווטיקה" ומצא את האתר שלי בטעות כי הייתי רביעי ברשימת התוצאות. רביעי!

אני כמעט בטוח שהמקום היחיד בו הספקתי להזכיר את הלווטיקה הוא כחלק מהמצאת הדת החדשה שלי (או אולי כשדיברתי על אובג'קטיפייד?), ובכל זאת אני במקום רביעי – החלטתי שלא להטריח את עצמי במחשבה על מה שזה אומר לגבי עיצוב גרפי בישראל או על שמות סרטים (ופונטים) בעברית – ובמקום זה להשקיע את הזמן שלי בהוספת פוסט ובו שתולה המילה "הלווטיקה" כמה וכמה פעמים, כדי שעוד אנשים ימצאו אותי בטעות.

ברוכים הבאים, strangers.

אלון, חבר טוב ומבין דבר, שלח אותי לפני כבר כמעט חודש לראות את הסרט "Religious" של ביל מאהר. לאחר דחיות חוזרות ונשנות תחת מגוון תירוצים לא סבירים כמו לימודים ועייפות מתמדת, ראיתי היום את הסרט. לדעתי מדובר בסרט עם עריכה מגמתית בעליל ולא ממש למדתי ממנו הרבה דברים חדשים – ובכל זאת בהחלט מדובר בשעה וארבעים שממש שווה לכם לראות. כי תכלס, מגמתי ככל שיהיה, זה סרט מעניין ומצחיק, ותהיו בטוחים שהוא עדיף על העונה השניה של השרדות. אפילו הבאתי לכם טריילר כדי לעשות לכם חשק:

 

בכל מקרה, הסיבה שהחלטתי לכתוב שוב פוסט על סרט היא כי הסרט השאיר אותי עם תובנה אחת חשובה: רוב ענק מהמאמינים (יהודים/נוצרים/מוסלמים ועוד מגוון שטויות שביל מאהר מציג) הם פשוט טיפשים. טיפשים שמאמינים בצורה עיוורת במה שאומר להם איזה גבר כריזמטי (בערך) שעומד על הבמה.
בנוסף, עושה רושם שרוב הגברים המדוברים, אלו שעומדים על הבמה, הם בעלי בטחון עצמי נמוך שלא הולך להם עם בחורות מסיבות שונות. 3 התוצאות המיידיות ממצב זה:

  1. כסף עובר מיד ליד
  2. אנשים מתלבשים מצחיק
  3. מלחמות

עכשיו, בואו נדמיין שיש באוכלוסיה איזה אחוז די גבוה של אנשים שאינם לגמרי טפשים (ואפילו, כאלו שכן מאמינים במשהו, אבל לא בצורה עיוורת עד כדי פיגור). בואו נעצור שניה את החיים האמיתיים שלנו (שהרי, אנשים שאינם טפשים ידועים כמכורים לעבודה, משום מה) ונמציא כולנו ביחד דת חדשה.
לדת החדשה שלנו יהיה אייקון גרפי פשוט (משהו חכם ומינימליסטי כמו… עיגול) וספר עב כרס שנכתוב בפונט מכובד (הלווטיקה). את הספר יכתוב צוות של אנשים שיודעים לשכנע, למשל, הכותבים של LOST – ובו הם יצליחו לגרום לאברהם אבינו, ישו, מוחמד ונשים להסתדר בהתבסס על ערכים חיוביים מכל הדתות שרק נמצא, כל זה תוך כדי שמירה על איכות הסביבה ומבלי לענות על אף אחת מהשאלות הסבוכות שמציגות הדתות המוכרות לנו כיום.
הספר יתורגם לכל שפה אפשרית ויופץ במליוני עותקים, בחינם, ואז ננצל את הקשרים שלנו כדי למצוא איזה איש כריזמטי במיוחד (נגיד, אובמה) שיקריא פרק אחד מהספר פעם בשבוע (לאובמה גם ככה כבר יש וידאובלוג שבועי, מה זה עוד 3 דקות בשבילו?).

וזהו. תוך 5-10 שנים ניצור לנו דת גלובלית חדשה ומגניבה יותר. אף אחד לא יצטרך להילחם בשבילה וכולם יאהבו את כולם. (וירושלים תפסיק להיות מקום כזה קודר לגור בו.)

מי בעניין?

נראה לי שזה הולך להיות סרט מעניין. כמו הלווטיקה. (ולמי שעוד לא ראה את הלווטיקה – גם כדאי. בחודש שעבר הוא שודר ב- yesדוקו תחת השם הסביר "מלחמת הפונטים", החודש בטח יהיה אותו בשידורים חוזרים פעמיים-שלוש כל שבוע)

ניווט, וכל זה:
סאבדומיינים
אתרים נוספים שתמצאו תחת אהמ.נו, ואתרים שהיו כאן פעם:
אהמ.נו אינקורפורייטד
פרויקט עםבולים
אלכס פולונסקי - כותב
שני קדר - זמרת, מעצבת
אופיר אברהמוב - צילום
עומר מי?
Omer Zivעומר זיו. בן 28. סטודנט בבצלאל. משתמש במחשב מאז 1985, באינטרנט מ- 93', במק מ- 07'. מנסה לנצל את הביקורתיות המפותחת-מדי שלי כדי לעשות דברים טובים. אוהב מאד תוכן, עיצוב, טכנולוגיה, ואת מה שקורה כשמערבבים בין שלושתם.
התמונות שלי ב- flickr
הטעם שלי ב- last.fm
האימייל שלי: עומר @ אהמ.נו

© עומר זיו, כל הזכויות שמורות  |  אהמ.נו מבוסס על וורדפרס בעברית - תודה רבה לרן יניב הרטשטיין, וכל שאר העוסקים בדבר.