כל הקטעים בנושא אתרי אינטרנט

אני אחד מאלה שמשתדלים שה- inbox שלהם תמיד יהיה על אפס. או לפחות, שואף לאפס. נקי.
אני ממש עובד יום יום כדי שה- eventbox שלי יהיה כולו מסומן כ"נקרא".
ואין דבר שמעצבן אותי בפייסבוק החדש יותר מזה שבטור הימני החדש, עם כל העדכונים וההמלצות, אין לי איך לעשות [x] כדי להעלים פריטים שלא מעניינים אותי.

זהו. זה כל מה שיש לי להגיד. אני גם ככה שונא את פייסבוק.

ככל שעובר הזמן, אני יותר ויותר מעריץ את וימאו האלה.
והפעם כי הם העלו לפליקר סקיצות מתהליכי העבודה שלהם.

רק התחלתי וכבר אני מודיע על תקופת יובש פוטנציאלית.

ככה זה, הלימודים שלי נוטים לייבש לי את המוח ואני חושש שלא ממש יהיה לי כח לכתוב על שום דבר בזמן הקרוב. מקווה שזו תתגלה כאזהרת שווא.
בינתיים אני אשתדל לפחות להעלות לכאן לינקים נחמדים פעם בכמה זמן – למשל, נעמול שלחה אלי מייל לפני (כבר כמה ו)כמה ימים עם לינק למדד הטרילוגיות, אני ממש בטוח שלחנונים שבינכם זה לפחות יעלה חיוך (זה הפך מאז שדן עשה את זה לחתיכת הצלחה אינטרנטית, המדד הזה. מקווה שאני לא משעמם אתכם עם משהו שכבר ראיתם).

ואם אתם כבר הולכים לאתר של דן מת' הזה, אשמח לשמוע מה דעתכם על מה שקורה בתחתית הפוסט שלו: הוא מציג מן רשימה שקצת מזכירה ניוזפיד של פייסבוק או טוויטר או משהו כזה, ובה קישורים בחזרה אל כל מי שקישר אליו ואהב את הפוסט וכו'. מצד אחד, זה נחמד שהוא נותן קרדיט בחזרה לכל מי שקישר אליו – מצד שני, זה חתיכת בלאגן בקצה הפוסט. גם לכם זה מציק, או שזה רק אני שעוד לא הפנמתי כמה שחשוב להיות חברתי 2.0 ?

hebdev

היום הודיעו צוות HebDev, שפיתחו את העברית החינמית לאייפון שהם מפסיקים לעבוד, והוסיפו כמה וכמה תלונות שאומרות, בגדול, שנמאס להם להיות הפראיירים שלנו. ומה אני אגיד – צודקים. אני יכול בכיף להגיד שממש לפני שבוע דיברתי עם חבר על זה שכדאי לתרום להם קצת (לאחרונה התחלתי להיות בסדר ולתרום לפרוייקטים כאלו) אבל לא עשיתי את זה עדיין, והם באמת עובדים בחינם. יצאתי אפס.

הדבר היחיד שחבל לי הוא שבתור צוות שכל-כך הרבה אנשים סומכים עליו ומתעניינים בו, הם היו מבואסים עלינו כל הזמן הזה ולא אמרו כלום. אם הסלוגן שלהם לא היה "Because not all good things cost money", ובמקומו הם היו רומזים לי באחד הפוסטים שלהם שהם לחוצים בכסף וישמחו לקבל איזו תרומה ומוסיפים כפתור גדול שמצביע לעבר פייפאל, סביר להניח שלא הייתי שוכח לתרום.
הם גם אומרים שמבאס אותם שאף אחד לא ממש נכנס לפורומים שלהם – לי באופן אישי לא היה מושג שיש להם פורום. תמיד כשרציתי לשאול שאלה בקשר לעבודה שלהם, חיפשתי תשובות בכל מיני פורומים אחרים שעוסקים באייפון – פשוט כי לא ידעתי שיש לאן לפנות.

תכלס, אם ל- HebDev היה אתר קצת שונה, יכול מאד להיות שהמצב היום היה אחר לגמרי. עכשיו כשזה נגמר יש לי חשק לכתוב להם איזה משהו, אולי בתקווה שהם יחזרו לעבוד (או סתם בשביל להגיד תודה) אבל מאיך שנראה הטקסט בעמוד הבית שלהם הם כבר לא בעניין. גם כתובת המייל הישנה שלהם לא עובדת, אז כנראה שזה חסר סיכוי. חבל. אני באופן אישי ממש בטוח שעוד אתגעגע לפרוייקט הזה.

לפני כמה חודשים עשיתי את עבודתי הראשונה הרשמית בתור מעצב בעולם האמיתי ועבורה נאלצתי לראשונה לרכוש בעצמי פונטים – כבוד גדול לכל הדעות (right of passage, אפילו). פניתי אל מסטרפונט, הבעלים של נרקיס בלוק הנפלא, ולאחר שתי שיחות טלפון רכשתי פונטים בשיטה שהפתיעה אותי לגמרי: עלי לשוחח עם נציגת מכירות ולשכנע אותה שאני סטודנט מסכן כדי שתציע לי לרכוש מראש כמות של משקלים במחיר שמותאם למצב העוני שלי, לאחר הרכישה אוכל לבחור את המשקלים שברצוני לקבל. מוזר, אבל מבצע סטודנטים וכל זה, מי אני שאתלונן (אפילו אם היה לי קצת קשה לדמיין מראש 25 משקלים שאני צריך ממסטרפונט…)

ההפתעה השניה שלי היתה שיטת העברת הפונטים אלי – אני צריך לכתוב מייל אל אנשי ההזמנות של מסטרפונט, והם כבר ישלחו את הפונטים. בפעם הראשונה שניסיתי את התהליך (עם 5 משקלים של נרקיס בלוק) זה עבד במייל השני – פעם אחת שלחתי בקשה ולא קרה כלום, פעם שניה שלחתי אותה גם לאותה הבחורה שמכרה לי את חבילת המשקלים, וביום למחרת הפונטים הגיעו אלי למייל. לא מדהים, אבל שיהיה.

השבוע מסתיימת תקופת-בחירת-המשקלים שלי אז בשבוע שעבר ישבתי עם ספר הפונטים המהודר של מסטרפונט ובחרתי לי עוד 20 משקלים (שמחתי לגלות שהיה יותר קל לבחור אותם משחשבתי, ובחרתי רק משקל אחד שיש לדעתי סיכוי שלא אשתמש בו לעולם). באותה השיטה שלחתי מייל ראשון לאנשי ההזמנות – שוב לא קיבלתי תשובה. כמה ימים לאחר מכן שלחתי שוב מייל להיא שמכרה לי את החבילה, שחזרה עם שתי תגובות – האחת: "בטיפול", השנייה: מייל זועף על ההיא של ההזמנות, אליו גם אני מכותב.
ביום למחרת קיבלתי מייל הסבר מההזמנות – לא קיבלתי כל תשובה כי הפונטים נשלחים אלי בדואר. כן כן, ההוא עם האוטו האדום.

Masterfont 01

וכך היה. קיבלתי את הדיסק ממסטרפונט. בעטיפת DVD שנשברה בדואר (הפתעה), ועם סוג של מספר סריאלי מסקרן אך לא מובן שנכתב עליו בכתב יד. הכנסתי למחשב.

Masterfont 02

שם הדיסק המקורי: My Disc, ובו תיקייה בשם 41012-00 (הגיוני), בתוכה עוד תיקייה ובתוכה ערימת קבצי sit. חשוב מאד לכווץ את הפונטים, שהרי … רגע, לא, בעצם אין ממש כל סיבה לכווץ אותם. ומזל שאני על מק, אחרת אין לי מושג איך הייתי פותח אותם.

Masterfont 03

פתחתי את הקבצים המכווצים. סדר מופתי על הדסקטופ שלי, אני כבר מרוצה. נשאר רק להתקין, אבל גם בתוך התיקיות שבתוך התיקיות שבתוך התיקיות (לעזאזל!) עוד לא ממש ברור לי איזה מהקבצים הוא באמת הפונט שלי.

Masterfont 04

ולהלן שאלת השאלות: למה, הו למה, חברה כמו מסטרפונט שעובדת עם אנשים שרובם (כולם?) כבר למדו להשתמש באינטרנט, לא מקימה אתר אינטרנט שבו מוצג באופן ברור הקטלוג המלא שלה, עם אפשרות נוחה לפתיחת חשבון, רכישה והורדה של מגוון הפונטים מהאתר? כמה מסובך זה, בעצם? וכמה כיף יהיה אז לנציגות השירות מתחילת הפוסט, שיוכלו לנצל את הזמן שלהן כדי להתעסק באמת בשיווק ועזרה לאנשים שבאמת צריכים את זה?

לאחרונה גיליתי את הבלוג של אמיתי טוויטו, ובו גיליתי ש- ynet עברו סוף סוף לנגן וידאו באתר שלהם בעזרת נגן פלאשי. הללויה.
אני לא חושב שהייתי מגלה את החידוש הזה עוד הרבה, הרבה זמן – כי בתור משתמש במקינטוש, כבר ויתרתי מזמן על הרעיון של צפייה בוידאו באתרי אינטרנט ישראליים.

לפני כמה שנים (איךהזמןטס) עבדתי בטלוויזיה, באחד הזכיינים הפחות כייפים בארץ. הגעתי לעבוד שם בדיוק עם ההקמה של צוות חדש שהיה אחראי לשפץ/לבנות מחדש את אתר האינטרנט של החברה – במשך תקופה ארוכה הייתי בעצם שליש מהעוסקים בדבר. למזלי הרע, אחד הדברים הראשונים שעשה הבוס שלי (אדם שאני מאד מעריך למרות הטון של הפוסט הזה) כשהתחיל לעבוד על הפרוייקט, זה לחתום על חוזה עם חברה שעוסקת בנגני וידאו, נקרא לה שמאסט-אפ. כששאלתי אותו איך הוא בחר דוקא אותם, הוא אמר לי בלי למצמץ שהוא ידע שהוא רוצה שבאתר יהיה וידאו וחיפש משהו מוכר, השם קפץ לו לראש ובלי לבדוק אפשרויות אחרות הוא פשוט חתם איתם על חוזה ויצא לדרך.

באותה תקופה עוד לא עבדתי עם מק, אבל כבר ידעתי שאי אפשר להתעלם באופן מוחלט מכל מי שלא משתמש באקספלורר (…) והדבר הראשון שעשיתי היה לנהל שיחת הסברה עם הבוס כדי שיבין כמה שזה חשוב לתמוך בכמה שיותר משתמשים, ושאם אנחנו רוצים וידאו באתר, אנחנו חייבים לעשות את זה עם נגן וידאו מבוסס פלאש. השכנוע לא היה קל. להצביע על אתרי-על כמו יוטיוב לא הספיק, ומה ששכנע אותו בסוף לא היה העובדה שיותר משתמשים יוכלו לצפות בוידאו, אלא העובדה שאם זה פלאשי, זה יכול להיות גם מגניב. אוירודינמי שכזה.
אבל לשכנע את הבוס שלי לא היה מספיק… אז רק התחילה בעצם המלחמה האמיתית.

[להמשך ›]

Whopper Sacrifice

באיחור נורא, ורק במשפט: להקריב מישהו בפייסבוק תמורת אוכל זה רעיון גאוני – אני לא מבין איך פייסבוק סגרו את הפרוייקט הזה במקום לעודד אותו ולנצל אותו כדי לצמצם את כמות הספאם ברשת שלהם.

ניווט, וכל זה:
סאבדומיינים
אתרים נוספים שתמצאו תחת אהמ.נו, ואתרים שהיו כאן פעם:
אהמ.נו אינקורפורייטד
פרויקט עםבולים
אלכס פולונסקי - כותב
שני קדר - זמרת, מעצבת
אופיר אברהמוב - צילום
עומר מי?
Omer Zivעומר זיו. בן 28. סטודנט בבצלאל. משתמש במחשב מאז 1985, באינטרנט מ- 93', במק מ- 07'. מנסה לנצל את הביקורתיות המפותחת-מדי שלי כדי לעשות דברים טובים. אוהב מאד תוכן, עיצוב, טכנולוגיה, ואת מה שקורה כשמערבבים בין שלושתם.
התמונות שלי ב- flickr
הטעם שלי ב- last.fm
האימייל שלי: עומר @ אהמ.נו

© עומר זיו, כל הזכויות שמורות  |  אהמ.נו מבוסס על וורדפרס בעברית - תודה רבה לרן יניב הרטשטיין, וכל שאר העוסקים בדבר.