אתמול נסעתי למדבר עם אבא ושתי דודות שלי (אחיות שלו) שכמעט-מסיימות את שביל ישראל. אבא ואני עזרנו להן לארגן את הלילה שלהן בשטח, ובשאר הזמן בעיקר שמחנו על כך שיש לנו מזגן באוטו.

הלינה בשטח היתה מאד נחמדה, ובכל זאת יש משהו מאד מוזר בלילות במדבר – בעיקר כי מתים מעייפות כבר ב- 20:30, נרדמים ב- 21:00, וקמים עם הזריחה. היום ב- 8:30 בבוקר כבר היינו אחרי כמעט שעתיים של עירנות, בארוחת בוקר שנייה, ומהר כתבתי על זה בטוויטר. מיד אחר כך רציתי לכתוב שיש משהו אירוני בזה שאני כביכול בטבע הפראי שבדרום הרחוק, אבל טורח לשלוח הודעות לטוויטר כדי לדווח על זה… ואז עצרתי את עצמי כדי להוכיח שאני מסוגל להתנתק (כלומר, לחכות עוד כמה שעות ולכתוב על זה כשאני כבר בבית).