טוב, אז לא כתבתי כבר הרבה מאד זמן, והיתה לי איזו תכנית על לחבר בין הפורטפוליו שלי לבלוג הזה (ולפליקר?) ולנסות ליצור איזה דבר אחיד שגם מתעדכן בתדירות הגיונית… אבל בינתיים אני עסוק מדי. אם במקרה אתם עוקבים אחרי הבלוג ולא מכירים אותי באופן אישי, תדעו שזה בגלל שאני בניו יורק, בתכנית חילופי סטודנטים ב- Parsons. (ובלי קשר, פשוט בגלל שלימודי עיצוב הם הלימודים הכי עמוסים שיש.)(ואני יודע, כי ניסיתי בעצמי עוד כמה סוגים של לימודים…)

בכל מקרה, יש כאן בפארסונז תכנית של התמחויות, והתקבלתי להתמחות ב"בוקסי", חברה שעוסקת בחיבור שבין אינטרנט לטלוויזיה, ועושה לדעתי עבודה מעולה. אני לא אכנס לפרטים עכשיו, בעיקר כי אין לי זמן (אם אתם לא מכירים – אתם יכולים לראות וידאו קצר שמסביר מה זה בוקסי כאן).

הגעתי היום למשרד וראיתי פוסט חדש בבלוג של בוקסי, על העתיד של הטלוויזיה. כדאי לכם לקרוא אותו (זהירות, זה באנגלית וזה ארוך). הפוסט הזה החזיר אותי כמה שנים טובות אחורה:
ב- 2007, רגע לפני שהתחלתי לעבוד ב"רשת" (היינו אמורים ליצור מחדש את אתר האינטרנט של החברה – הו, כמה אופטימי שהייתי לפני שזה התחיל…) הייתי בכנס ראש פינה ובו התנהל דיון על אינטרנט וטלוויזיה… אחד המשפטים הכי חשובים שנאמרו באותו דיון, (ולדעתי ג'ף פולבר אמר אותו, אבל אני לא ממש בטוח), הוא שחברות הטלוויזיה צריכות להבין שהאינטרנט הוא לא האויב שלהן, אלא כלי שהן צריכות ללמוד להשתמש בו.

איכשהו, עברו מאז שלוש שנים, החיבורים מהירים יותר, הטכנולוגיה כבר קיימת, הולו מדהים אותי בכל יום מחדש, אפל הוציאו את האפל-טיוי, וכלום לא השתנה.