מחר בצהרים יש לכל שנה ב' במחלקה שיחה עם הסגל שבה ידברו איתנו על בחירת מסלול ללימודים בשנים ג'-ד'.
אמנם התחלתי את הלימודים בהרגשה שיש לי מושג די ברור של מי אני ומה אני, אבל מאז למדתי די הרבה ואני מודה שנכון להיום אני ממש לא יודע לאיזה מסלול ללכת… כי טיפוגרפיה זה הכי "נחשב" ואני באופן אישי נחשב לאחד הטיפוגרפים של הכתה, אינטראקטיב תמיד היה התחום שלי אבל אני קצת יותר מדי טוב בו (כי כבר עבדתי בזה), איור זה משהו שכיף לדמיין לרגע (ואז לשכוח מזה כי אין באמת סיכוי) וברודקאסט זה מאד יפה (אבל אני לא מבין בזה כלום). לפרסום אני לא אלך לעולם :)

בכל מקרה, נתקלתי היום במשהו שראיתי כבר פעם אבל ממש עושה חשק, דוקא, לברודקאסט. זו לא ממש חוכמה כי זה פרוייקט של אריק לרנר והוא לטעמי סופר-מוכשר. אריק הוא ילד הפלא האחרון שיצא מבצלאל – בטח שמעתם עליו בתור הישראלי ההוא שקוקה קולה העסיקו בשביל הפרסומת של רגע לפני האולימפיאדה, וכל זה. כאמור, סופר מוכשר.

אני לא מאמין שאי פעם אהיה מסוגל לצלם וידאו כזה, אבל – עדיין, תראו איזה יופי:

עדיין עמוס מעל לראש בלימודים בעבודה ובחיים בכלל, אז הנה כמה לינקים לדברים שאהבתי לאחרונה:

  1. אלעד תייר המלך הפנה אותי לטריילר של הסרט שתיכף יוצא לספייק ג'ונס – Where the wild things are. נראה מדהים.
  2. אנור-המוס ועוד כמה דברים שמאויירים ממש טוב, באתר של פול וסקוט.
  3. והאתר של וויל ברייאנט, סתם בגלל הגישה החיובית.

אני אחד מאלה שמשתדלים שה- inbox שלהם תמיד יהיה על אפס. או לפחות, שואף לאפס. נקי.
אני ממש עובד יום יום כדי שה- eventbox שלי יהיה כולו מסומן כ"נקרא".
ואין דבר שמעצבן אותי בפייסבוק החדש יותר מזה שבטור הימני החדש, עם כל העדכונים וההמלצות, אין לי איך לעשות [x] כדי להעלים פריטים שלא מעניינים אותי.

זהו. זה כל מה שיש לי להגיד. אני גם ככה שונא את פייסבוק.

לרויקסופפ יש קליפ (די) חדש ומגניב. תראו:

עמית פוני כתב בבלוג שלו "ירושלים האחרת" על זה שלדעתו לבני צריכה להכנס לממשלה ואולי זה רק בגלל שאני ממש מפחד מליברמן, אבל אני חושב שהוא צודק.
בדמוקרטיה מסודרת יכול מאד להיות שציפי היתה צריכה להתיישב עכשיו באופוזיציה ולבנות את כוחה, אבל אני לא מאמין שיש כל טעם לחשיבה על מה שיהיה בבחירות הבאות בפוליטיקה הישראלית – בבחירות הבאות הכל ישתנה ושום דבר לא יהיה רלוונטי.

ככל שעובר הזמן, אני יותר ויותר מעריץ את וימאו האלה.
והפעם כי הם העלו לפליקר סקיצות מתהליכי העבודה שלהם.

רק התחלתי וכבר אני מודיע על תקופת יובש פוטנציאלית.

ככה זה, הלימודים שלי נוטים לייבש לי את המוח ואני חושש שלא ממש יהיה לי כח לכתוב על שום דבר בזמן הקרוב. מקווה שזו תתגלה כאזהרת שווא.
בינתיים אני אשתדל לפחות להעלות לכאן לינקים נחמדים פעם בכמה זמן – למשל, נעמול שלחה אלי מייל לפני (כבר כמה ו)כמה ימים עם לינק למדד הטרילוגיות, אני ממש בטוח שלחנונים שבינכם זה לפחות יעלה חיוך (זה הפך מאז שדן עשה את זה לחתיכת הצלחה אינטרנטית, המדד הזה. מקווה שאני לא משעמם אתכם עם משהו שכבר ראיתם).

ואם אתם כבר הולכים לאתר של דן מת' הזה, אשמח לשמוע מה דעתכם על מה שקורה בתחתית הפוסט שלו: הוא מציג מן רשימה שקצת מזכירה ניוזפיד של פייסבוק או טוויטר או משהו כזה, ובה קישורים בחזרה אל כל מי שקישר אליו ואהב את הפוסט וכו'. מצד אחד, זה נחמד שהוא נותן קרדיט בחזרה לכל מי שקישר אליו – מצד שני, זה חתיכת בלאגן בקצה הפוסט. גם לכם זה מציק, או שזה רק אני שעוד לא הפנמתי כמה שחשוב להיות חברתי 2.0 ?

ככה אומרים בדה-מארקר, בכל מקרה.
הלוואי, הלוואי ומישהו שם ב- yes קרא (ואהב) את מה שכתבתי על זה, ואת המסמך ההוא של טיהאן-לקס.

hebdev

היום הודיעו צוות HebDev, שפיתחו את העברית החינמית לאייפון שהם מפסיקים לעבוד, והוסיפו כמה וכמה תלונות שאומרות, בגדול, שנמאס להם להיות הפראיירים שלנו. ומה אני אגיד – צודקים. אני יכול בכיף להגיד שממש לפני שבוע דיברתי עם חבר על זה שכדאי לתרום להם קצת (לאחרונה התחלתי להיות בסדר ולתרום לפרוייקטים כאלו) אבל לא עשיתי את זה עדיין, והם באמת עובדים בחינם. יצאתי אפס.

הדבר היחיד שחבל לי הוא שבתור צוות שכל-כך הרבה אנשים סומכים עליו ומתעניינים בו, הם היו מבואסים עלינו כל הזמן הזה ולא אמרו כלום. אם הסלוגן שלהם לא היה "Because not all good things cost money", ובמקומו הם היו רומזים לי באחד הפוסטים שלהם שהם לחוצים בכסף וישמחו לקבל איזו תרומה ומוסיפים כפתור גדול שמצביע לעבר פייפאל, סביר להניח שלא הייתי שוכח לתרום.
הם גם אומרים שמבאס אותם שאף אחד לא ממש נכנס לפורומים שלהם – לי באופן אישי לא היה מושג שיש להם פורום. תמיד כשרציתי לשאול שאלה בקשר לעבודה שלהם, חיפשתי תשובות בכל מיני פורומים אחרים שעוסקים באייפון – פשוט כי לא ידעתי שיש לאן לפנות.

תכלס, אם ל- HebDev היה אתר קצת שונה, יכול מאד להיות שהמצב היום היה אחר לגמרי. עכשיו כשזה נגמר יש לי חשק לכתוב להם איזה משהו, אולי בתקווה שהם יחזרו לעבוד (או סתם בשביל להגיד תודה) אבל מאיך שנראה הטקסט בעמוד הבית שלהם הם כבר לא בעניין. גם כתובת המייל הישנה שלהם לא עובדת, אז כנראה שזה חסר סיכוי. חבל. אני באופן אישי ממש בטוח שעוד אתגעגע לפרוייקט הזה.

לפני כמה חודשים עשיתי את עבודתי הראשונה הרשמית בתור מעצב בעולם האמיתי ועבורה נאלצתי לראשונה לרכוש בעצמי פונטים – כבוד גדול לכל הדעות (right of passage, אפילו). פניתי אל מסטרפונט, הבעלים של נרקיס בלוק הנפלא, ולאחר שתי שיחות טלפון רכשתי פונטים בשיטה שהפתיעה אותי לגמרי: עלי לשוחח עם נציגת מכירות ולשכנע אותה שאני סטודנט מסכן כדי שתציע לי לרכוש מראש כמות של משקלים במחיר שמותאם למצב העוני שלי, לאחר הרכישה אוכל לבחור את המשקלים שברצוני לקבל. מוזר, אבל מבצע סטודנטים וכל זה, מי אני שאתלונן (אפילו אם היה לי קצת קשה לדמיין מראש 25 משקלים שאני צריך ממסטרפונט…)

ההפתעה השניה שלי היתה שיטת העברת הפונטים אלי – אני צריך לכתוב מייל אל אנשי ההזמנות של מסטרפונט, והם כבר ישלחו את הפונטים. בפעם הראשונה שניסיתי את התהליך (עם 5 משקלים של נרקיס בלוק) זה עבד במייל השני – פעם אחת שלחתי בקשה ולא קרה כלום, פעם שניה שלחתי אותה גם לאותה הבחורה שמכרה לי את חבילת המשקלים, וביום למחרת הפונטים הגיעו אלי למייל. לא מדהים, אבל שיהיה.

השבוע מסתיימת תקופת-בחירת-המשקלים שלי אז בשבוע שעבר ישבתי עם ספר הפונטים המהודר של מסטרפונט ובחרתי לי עוד 20 משקלים (שמחתי לגלות שהיה יותר קל לבחור אותם משחשבתי, ובחרתי רק משקל אחד שיש לדעתי סיכוי שלא אשתמש בו לעולם). באותה השיטה שלחתי מייל ראשון לאנשי ההזמנות – שוב לא קיבלתי תשובה. כמה ימים לאחר מכן שלחתי שוב מייל להיא שמכרה לי את החבילה, שחזרה עם שתי תגובות – האחת: "בטיפול", השנייה: מייל זועף על ההיא של ההזמנות, אליו גם אני מכותב.
ביום למחרת קיבלתי מייל הסבר מההזמנות – לא קיבלתי כל תשובה כי הפונטים נשלחים אלי בדואר. כן כן, ההוא עם האוטו האדום.

Masterfont 01

וכך היה. קיבלתי את הדיסק ממסטרפונט. בעטיפת DVD שנשברה בדואר (הפתעה), ועם סוג של מספר סריאלי מסקרן אך לא מובן שנכתב עליו בכתב יד. הכנסתי למחשב.

Masterfont 02

שם הדיסק המקורי: My Disc, ובו תיקייה בשם 41012-00 (הגיוני), בתוכה עוד תיקייה ובתוכה ערימת קבצי sit. חשוב מאד לכווץ את הפונטים, שהרי … רגע, לא, בעצם אין ממש כל סיבה לכווץ אותם. ומזל שאני על מק, אחרת אין לי מושג איך הייתי פותח אותם.

Masterfont 03

פתחתי את הקבצים המכווצים. סדר מופתי על הדסקטופ שלי, אני כבר מרוצה. נשאר רק להתקין, אבל גם בתוך התיקיות שבתוך התיקיות שבתוך התיקיות (לעזאזל!) עוד לא ממש ברור לי איזה מהקבצים הוא באמת הפונט שלי.

Masterfont 04

ולהלן שאלת השאלות: למה, הו למה, חברה כמו מסטרפונט שעובדת עם אנשים שרובם (כולם?) כבר למדו להשתמש באינטרנט, לא מקימה אתר אינטרנט שבו מוצג באופן ברור הקטלוג המלא שלה, עם אפשרות נוחה לפתיחת חשבון, רכישה והורדה של מגוון הפונטים מהאתר? כמה מסובך זה, בעצם? וכמה כיף יהיה אז לנציגות השירות מתחילת הפוסט, שיוכלו לנצל את הזמן שלהן כדי להתעסק באמת בשיווק ועזרה לאנשים שבאמת צריכים את זה?

סאבדומיינים
אתרים נוספים שתמצאו תחת אהמ.נו, ואתרים שהיו כאן פעם:
אהמ.נו אינקורפורייטד
פרויקט עםבולים
אלכס פולונסקי - כותב
שני קדר - זמרת, מעצבת
אופיר אברהמוב - צילום
עומר מי?
Omer Zivעומר זיו. בן 28. סטודנט בבצלאל. משתמש במחשב מאז 1985, באינטרנט מ- 93', במק מ- 07'. מנסה לנצל את הביקורתיות המפותחת-מדי שלי כדי לעשות דברים טובים. אוהב מאד תוכן, עיצוב, טכנולוגיה, ואת מה שקורה כשמערבבים בין שלושתם.
התמונות שלי ב- flickr
הטעם שלי ב- last.fm
האימייל שלי: עומר @ אהמ.נו

© עומר זיו, כל הזכויות שמורות  |  אהמ.נו מבוסס על וורדפרס בעברית - תודה רבה לרן יניב הרטשטיין, וכל שאר העוסקים בדבר.