לקח לי הרבה מאד זמן להבין את זה. מומלץ בחום. מצרף קליפ לדוגמה.
(קליפ מאד מאד עדין יחסית לאופי התכנית – למקרה שמסתובבים פה ילדים או משהו.)

אה כן – ותלכו ל- hulu.com, מגזין טיים אומר שזה אתר מדהים. whatever.
(לא מצליח להחליט אם זו דוגמה מעולה לפרסום מעצבן, או דוגמה מעולה לפרסום שהוא גם מעצבן וגם ולא יעיל).

שיחות טלפון לשירות לקוחות בחברות שאני מנוי לשירותים שלהן הן אחד הדברים שאני הכי שונא בעולם. באמת, זה יושב גבוה ברשימה ביחד עם לעשות טסט לאוטו ולשטוף את הסכו"ם – וזה לא בגלל השיחה עם נציג השירות, אלא בגלל הזמן שעובר מהרגע שהרמתי את הטלפון ועד שהתחלתי סוף סוף לדבר עם מישהו.

לחנון-האמריקאי-אוהב-השירות-האדיב שבי יש כמה רעיונות קטנים שיכולים לדעתי להנעים לי, הלקוח, את התהליך – אני כמעט בטוח ששמעתי על חלק מהדברים האלו כבר, אבל בעצם לא ראיתי את זה עובד בשום מקום:

  1. אל תאלצו אותי להקיש את מס' הטלפון שלי, לשמוע קול אדיב מקריא אותו שוב, ולאשר. בטח ובטח שלא אם הנציגים שלכם יבקשו אותו שוב בעל פה ברגע שהם יענו. הטלפון הסלולרי שהיה לי לפני 10 שנים ידע לזהות מספרי טלפון ולהגיד לי במי מדובר, הגיע הזמן שגם מחשבי העל של מרכזי שירות הלקוחות ידעו.
    באותה הזדמנות בואו ודלגו על פרטים אישיים מינימליים כמו השפה אותה אני דובר, דלגו גם על פרסומות למוצרים שלא רלבנטיים אלי – אתם צריכים לדעת את כל זה בעצמכם לפי כרטיס המידע שפתחתם לי כשנרשמתי לשירות שלכם.
  2. אם הצלחתי לעבור את מסכת התפריטים הקוליים המייגעת כדי להגיע אל הנציג הנכון, אל תחייבו אותי בעונש של האזנה למוזיקה קלאסית שנחתכת שוב ושוב באותה נקודה בדיוק כדי שתספרו לי על כמה שאני לקוח חשוב בזמן שאני ממתין שהנציג יתפנה – וחזרה לתחילת המנגינה. תנו לי את האפשרות ללחוץ על איזה כפתור כדי לשמוע מה מקומי בתור וכמה זמן בערך זה יקח, ותתקשרו אתם אלי כשיגיע תורי.
  3. כשהגיע תורי ואתם מתקשרים, תתחילו את השיחה בהודעה מוקלטת על כך שלא שיקרתם – הנה, הגיע תורי וחזרתם אלי. אם אני בדיוק עסוק ולא יכול לדבר, תאפשרו לי לבקש מהמחשב החכם שידחה את התור שלי – אני אקיש כמה זמן אני צריך, ואחרי שהזמן הזה עובר, אכנס שוב לתור. 
    יותר מזה, בכל זמן ההמתנה הנוחה הזו שלי, תנו למשתמשים הטכניים יותר את האפשרות להרים טלפון שוב לשירות הלקוחות שלכם כדי לשמוע את המחשב מעדכן מה מצבם בתור – כמה אנשים עוד יש לפניהם וכמה זמן בערך זה יקח. ואז, אם ירצו, הם יוכלו כבר להשאר על הקו, או לנתק, או לבקש הארכה כי הם תיכף נכנסים לפגישה, או להודיע שפתרו את הבעיה וכבר בכלל לא צריכים עזרה. 
  4. בקשר לאותו סט מייגע של תפריטים בחיפוש אחר הנציג הנכון – תנו לאלו מאיתנו שיש להם את הזמן לשבת מול מחשב את האפשרות למלא באינטרנט טופס קצר שבו אני מסביר את הבעיה שלי. ברגע שהטופס יישלח, הוסיפו אותי לאותו תור שתיארתי קודם, ותנו לנציג שלכם לקרוא את הבעיה שלי לפני שהוא מתקשר, שכבר ידע מראש מה בדיוק אני צריך ממנו.

זהו. תודה :)

אין לי שום דבר נוסף להגיד. רק – וואו.


BOOMBOX from Ely Kim on Vimeo

לאחרונה גיליתי את הבלוג של אמיתי טוויטו, ובו גיליתי ש- ynet עברו סוף סוף לנגן וידאו באתר שלהם בעזרת נגן פלאשי. הללויה.
אני לא חושב שהייתי מגלה את החידוש הזה עוד הרבה, הרבה זמן – כי בתור משתמש במקינטוש, כבר ויתרתי מזמן על הרעיון של צפייה בוידאו באתרי אינטרנט ישראליים.

לפני כמה שנים (איךהזמןטס) עבדתי בטלוויזיה, באחד הזכיינים הפחות כייפים בארץ. הגעתי לעבוד שם בדיוק עם ההקמה של צוות חדש שהיה אחראי לשפץ/לבנות מחדש את אתר האינטרנט של החברה – במשך תקופה ארוכה הייתי בעצם שליש מהעוסקים בדבר. למזלי הרע, אחד הדברים הראשונים שעשה הבוס שלי (אדם שאני מאד מעריך למרות הטון של הפוסט הזה) כשהתחיל לעבוד על הפרוייקט, זה לחתום על חוזה עם חברה שעוסקת בנגני וידאו, נקרא לה שמאסט-אפ. כששאלתי אותו איך הוא בחר דוקא אותם, הוא אמר לי בלי למצמץ שהוא ידע שהוא רוצה שבאתר יהיה וידאו וחיפש משהו מוכר, השם קפץ לו לראש ובלי לבדוק אפשרויות אחרות הוא פשוט חתם איתם על חוזה ויצא לדרך.

באותה תקופה עוד לא עבדתי עם מק, אבל כבר ידעתי שאי אפשר להתעלם באופן מוחלט מכל מי שלא משתמש באקספלורר (…) והדבר הראשון שעשיתי היה לנהל שיחת הסברה עם הבוס כדי שיבין כמה שזה חשוב לתמוך בכמה שיותר משתמשים, ושאם אנחנו רוצים וידאו באתר, אנחנו חייבים לעשות את זה עם נגן וידאו מבוסס פלאש. השכנוע לא היה קל. להצביע על אתרי-על כמו יוטיוב לא הספיק, ומה ששכנע אותו בסוף לא היה העובדה שיותר משתמשים יוכלו לצפות בוידאו, אלא העובדה שאם זה פלאשי, זה יכול להיות גם מגניב. אוירודינמי שכזה.
אבל לשכנע את הבוס שלי לא היה מספיק… אז רק התחילה בעצם המלחמה האמיתית.

[להמשך ›]

Whopper Sacrifice

באיחור נורא, ורק במשפט: להקריב מישהו בפייסבוק תמורת אוכל זה רעיון גאוני – אני לא מבין איך פייסבוק סגרו את הפרוייקט הזה במקום לעודד אותו ולנצל אותו כדי לצמצם את כמות הספאם ברשת שלהם.

קוראים יקרים, להלן סיפור ארוך עם פואנטה ממש קצרה:

היום בצהרים יצאתי סוף סוף לחופשת סמסטר (שמחה וצהלה!)
אחרי ארוחת צהרים בדירה בירושלים בה אני והשותף ניסינו לגמור את כל השאריות והירקות שיש לנו במקרר (לא הצלחנו) יצאתי לכוון העיר הגדולה. בירושלים, על ההר, היה ממש חמים ונעים – השמש זרחה ולי היה ברור שברגע שאגיע לתל אביב אני הולך לים, עם חברים או לבד, אולי אפילו נספיק לשתות בירה או משהו.
להפתעתי הרבה, השמש שזרחה בהרי ירושלים לא חדרה את מעטה העננים העבה שכיסה את גוש דן. איך שחניתי בתל אביב התחיל לרדת גשם, והבנתי שכל תכנית חוף הים שלי יכולה להתממש רק אם אמצא מקום סגור עם חלונות גדולים להסתכל דרכם על הגלים.

חניתי ליד גן מאיר כי הרבה חברים גרים באזור והתחלתי ללכת, אבל במהרה גיליתי שאין לי מושג באיזה כיוון אני הולך. בתי קפה על הים אני לא מכיר (יטבתה בעיר לא נחשב), הנסיך הקטן היה מלא לגמרי (אנשים התחלקו בספות, אפילו) ובסוף מצאתי את עצמי בברירת המחדל שלי, לאב-איט. שם ביליתי את רוב ימי העבודה שלי בקיץ אחרי שהבנתי שאם אני לא מתעורר, מתלבש ויוצא לעבוד איפשהו, אני לא אעבוד בכלל.

אני אוהב את לאב-איט כי הם כמעט-אורגניים, כי יש להם אוכל די טעים, הלוגו שלהם נחמד לטעמי, המוזיקה אצלם טובה בדרך כלל ונוח לשבת לעבוד אצלם אפילו אם זה הרבה, הרבה זמן. אבל מתחיל להימאס ואני צריך רעיונות חדשים. יש למישהו המלצות?

יום שישי בערב, אני בבית של ההורים שלי במושב, בסלון. ארוחת ערב נגמרה, אחותי והילדים שלה נסעו. רק אני וההורים, מזפזפים בין החדשות של ערוץ 10 ל- 2. כולם מדברים על כמה שהם היו מעולים בשידורים של הבחירות. באופן טבעי הושטתי את היד לשלט כדי לחפש את "תכניות מוקלטות" ומיד נזכרתי שההורים שלי מסרבים לשלם את 15 השקלים הנוספים בחודש כדי שיהיה להם yesMax.

היי, אני עומר ואני מאוהב ב- yesMax שלי. אני לא מבין איך יש עדיין אנשים שנותנים למישהו אחר להחליט שעכשיו, ממש עכשיו הם צריכים לבחור בין משה דץ בערוץ 2, אמצע של סרט משנות ה- 80, או סופר נני באמריקה 4. ה- yesMax שינה לי את החיים וכבר יותר מחצי שנה לא קורה שמתחשק לי לראות טלוויזיה ואין לי מה לראות.

That said, לפני חודש שלחתי מייל לשירות הלקוחות של yes עם שתי בקשות/הצעות בקשר לדברים שפשוט שיגעו אותי בממיר הפלא שלהם. באותה תקופה התחילו לפרסם ב- yes את העונה החדשה שלהם. זה כלל את העונה השלישית של גיבורים, את דם אמיתי, ועוד כמה שטויות שתכננתי לפחות לתת להם צ'אנס. פרסמו ופרסמו ופרסמו, ואני לגמרי השתכנעתי – אבל לא היתה לי שום דרך לבקש מהמקס שלי שיקליט לי את הסדרות, כי הן עוד לא הופיעו בלוח השידורים.

הצעה מס' 1 ליס: תוסיפו לתפריטים שלכם אזור של "סדרות" בו אני יכול לראות בכל רגע נתון את כל הסדרות שקיימות בלוח השידורים שלכם ואת כל הסדרות שממש תיכף יגיעו, ותנו לי את האפשרות לסמן כבר עכשיו שאני רוצה להקליט את הסדרה כולה.

בעיה נוספת שממש עצבנה אותי, היא שפספסתי את תחילת העונה של dirty sexy money. ראיתי את הפרק הראשון, ואז את הרביעי. ומאד רציתי "להשלים" איכשהו את פרקים 2-3.

הצעה מס' 2 ליס: אם כבר סימנתי שאני רוצה להקליט סדרה שלמה, תנו לי איפשהו את האפשרות "להזמין" (ואפילו, בכסף, אם אין ברירה) את הפרקים שפספסתי. אני לא מדבר פה על VOD, אלא על כך שבאחד מ- 900 האפיקים הנסתרים שלכם, תשדרו לופ של הפרקים שכבר שודרו בסדרות הדגל שלכם, ו"תדחפו" אותם בדיעבד לתוך הממיר שלי. ממש כמו שאתם ממלאים לי אותו בסרטים שלא אראה לעולם ב- Max Movies.

דבר אחרון בנושא: לא זוכר איך הגעתי לשם, אבל נתקלתי באתר של teehan+lax במחקר שלם שהם עשו על הממירים המקליטים שמציעות שתי חברות הכבלים הגדולות בקנדה. הם דיברו שם בעיקר על שימושיות ועיצוב, וגם הציעו עיצוב משלהם לתפריטים של ממיר שכזה. מומלץ בחום, אפילו רק בשביל להסתכל על התמונות.
אחד הדברים החשובים ביותר שהם מציעים שם, שלמיטב ידיעתי עושים ב- Tivo אבל לא בשום מקום אחר, זה המלצות. נכון, שוק הטלוויזיה בישראל לא בדיוק פורח, אבל לדעתי אם ה- yesMax שלי היה יודע להמליץ לי לנסות סדרות או סרטים על בסיס נתוני הצפייה/הקלטה שלי, אני חושב שהייתי רואה הרבה יותר טלוויזיה. וזה בטוח טוב למישהו שם ב- yes.

אני תמיד אוהב לספר שכשהייתי בכיתה ז', הייתי החבר הכי טוב של אדם מאת'ס. הוא אולי נראה לכם כמו סתם איזה חנון, אבל כשהייתי בצבא, אדם היה הגוגל בומבר (אני יודע שזה בטח לא ממש מעניין אתכם אבל אם תקראו עליו קצת לא תאמינו כמה שמה שהוא עשה משפיע על החיים שלנו). היום הוא עם תואר שני במדעי הספרנות (כן, מדעי הספרנות), גר בסן פרנסיסקו (עמק הסיליקון) ועובד בגוגל (במן סטטוס כזה של "עושה מה שמתחשק לו").

אני מספר על אדם בכל פעם שאני מוצא את עצמי תוהה בקשר למה שאני עושה בחיים. בתחום המקצועי, בעיקר. אני לגמרי סולח לעצמי על כך שאני כרגע באמצע לימודים, כי אני גר בישראל ועשיתי צבא וכל זה. הרי, מבחינת חנוניות, אני מאמין שאם הייתי גר בארה"ב גם אני הייתי יכול להיות עכשיו עם תואר שני ועובד בגוגל. אבל הייתי רוצה לעשות את זה בתחום אחר לגמרי – אני רק לא ממש יודע להסביר מהו.

היום בצהרים נפגשתי עם אסף, חבר מהתיכון שיום אחד אני אפתח איתו איזה עסק. יהיה לנו כיף ונעשה מלא כסף. אחרי ארוחת בוקר-צהרים ברדיו רוסקו (טעים.) הלכנו בכיוון הבית שלו ודיברנו על רעיונות לפרוייקטים / עסקים שהיינו יכולים להתחיל איתם כבר מחר (אם אני לא הייתי בשנה ב', הוא לא היה בסטאז' והיו לנו את הביצים למצוא איזה משקיע או משהו). ובאמת, כל הרעיונות טובים. או לפחות התחלות טובות שכמה וכמה מתוכן יכולות ממש להגיע לאנשהו.
…ואנחנו נעשה את זה טוב, כי זה סוג האנשים שאנחנו. אנחנו לא מחפפים.

ויש לי עוד לפחות 5 חברים כאלו, ממקומות שונים, שהייתי רוצה להקים איתם איזה עסק, ויהיה לנו כיף, ונעשה מלא כסף. אז אולי זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. רעיונות. פרוייקטים. להקים דברים, אפילו אם הם בנאליים או שכבר יש אותם, אבל לעשות אותם כמו שצריך.

סתם, שתדעו.

אני חושב שראיתי אותה לראשונה בסרט Ella Enchanted וכבר אז יעדתי אותי לגדולה. אמריקאית וחמודה עם עיניים גדולות וחיוך קולגייט. אני כנראה יותר זול משחשבתי.

בכל מקרה, ראיתי אותה עכשיו בסרט "רייצ'ל מתחתנת" ("Rachel Getting Married" – אני עוד לא יודע איך יקראו לזה בעברית אבל זה בטח יהיה משהו כמו "חתונה מתוקה מרירה" ולא משהו כמו "רייצ'ל מתחתנת"). ציפיתי לעוד איזה סרט אמריקאי מתקתק והופתעתי לטובה עם סרט הרבה יותר מעניין. ומצב רוח לכתוב.

אני הולך לנסות לתזמן מראש כמה פוסטים, כדי שלא יהיו תלונות על זה שאני לא כותב מספיק (אני לא כותב מספיק, אני יודע). נראה כמה זה יעבוד.

קראתי ב- swissmiss (בלוג עיצוב כזה, ממש טוב) ונתקלתי בקטע וידאו מאד יפה שבו שאלו 50 אנשים בברוקלין את אותה השאלה - איפה היית רוצה להתעורר מחר בבוקר:

מסתבר שזה הפך לפרוייקט שלם עם אתר משלו (50people1question.com) שלדעתי כדאי לכולם לבקר בו פעם בכמה זמן. זה מהפרוייקטים האלו שמצליחים להשאיר את הצופה עם מצברוח טוב ורע בבת אחת ובעיקר מזכירים שיש עוד רעיונות ממש פשוטים, ממש יפים, שיכולים גם להצליח. וזה טוב.

אחרי כל זה, הוידאו עשה לי הרגשה קצת עצובה. אני חושב שאולי דוקא הפסקול הוא זה שגורם לזה, כאילו אם היה מתנגן ברקע משהו שאין בו פסנתר וכינור (?) הייתי מרגיש אחרת לגמרי בסוף. מעניין לנסות לבדוק את זה פעם…  זה קצת כמו שלפני כמה ימים לא שמתי לב כשהעבירו מולי טלוויזיה ל- mute וניגנו מוזיקה מהמערכת בזמן שעל המסך הופיעה פרסומת לשמפו. פתאום הפרסומת נראתה לי כל כך נעימה, אפילו שכל המסרים עדיין היו ברורים מהוידאו והטקסטים שהופיעו על המסך – בחורה מאושרת עם השיער המבריק שלה מתנפנף ברוח, בועיות ויטמין e חודרות לעומק השיער וכל זה. אבל לא מציק. אותי זה ממש שכנע.

בכל מקרה, בואו נעשה משהו כזה יפה ופשוט גם. טוב?

סאבדומיינים
אתרים נוספים שתמצאו תחת אהמ.נו, ואתרים שהיו כאן פעם:
אהמ.נו אינקורפורייטד
פרויקט עםבולים
אלכס פולונסקי - כותב
שני קדר - זמרת, מעצבת
אופיר אברהמוב - צילום
עומר מי?
Omer Zivעומר זיו. בן 28. סטודנט בבצלאל. משתמש במחשב מאז 1985, באינטרנט מ- 93', במק מ- 07'. מנסה לנצל את הביקורתיות המפותחת-מדי שלי כדי לעשות דברים טובים. אוהב מאד תוכן, עיצוב, טכנולוגיה, ואת מה שקורה כשמערבבים בין שלושתם.
התמונות שלי ב- flickr
הטעם שלי ב- last.fm
האימייל שלי: עומר @ אהמ.נו

© עומר זיו, כל הזכויות שמורות  |  אהמ.נו מבוסס על וורדפרס בעברית - תודה רבה לרן יניב הרטשטיין, וכל שאר העוסקים בדבר.