אודות רינה
רינה

אוהבת סוכריות על מקל, צבעי קריולה בתיק והמון מחברות, מנקה את החדר רק כשהיא נדבקת לרצפה,
קונה דיסקים בתקציב של האוכל, קונה ספרים בתקציב של החשבונות וחיה על במבה בלי טלפון.
כותבת וכותבת וכותבת (לעצמה).
מדברת עם עצמה בעיקר.
סורגת צעיף סגול, תופרת לבבות מלבד שותה קפה טחון שחור בלי חלב ועם אחד וחצי סוכר.
היא בת 22 וקצת וכבר מפחדת מ - 23. כבר עוד מעט בת 25 ופחות איכפת לה.
רוצה שיהיה לי טוב. (דהה) רק האיך עוד לא ברור כל כך. אבל עובדת על זה.

27.12.02
00:41
הקצה

כשאתה מתעורר בבוקר, אבל עדיין לא יוצא מהמיטה כי אתה לא יודע מה הטעם.
כשאתה פורץ בבכי מהדברים הכי קטנים.
כשאתה אפאטי לדברים הגדולים.
כשאתה מנסה להסביר לאנשים אחרים מה זה החור הגדול הזה בפנים.
כשהם אומרים "קח את עצמך בידיים".
כשזה רק מתסכל יותר, כי אתה לא מסוגל.
כשאתה מוותר על דברים שאתה אוהב כי הכל נראה חסר טעם.
כשאתה מאבד קשר עם אנשים שאהבת.
כשאתה לא רואה איך המצב ישתפר אי פעם.
כשאתה רואה תמונות בראש.
כשאתה רוצה להיות בכל מקום אחר מאשר כאן.
כשאתה רוצה להיות כל אדם אחר מאשר אתה.
כשאתה מנפץ דברים בלי לשים לב.
כשאתה מסתובב ברחובות כי אתה מרגיש שאין לך בית.
כשאתה ממלא את היום ברעש כי אין לך שקט.
כשעוברות לך תמונות רעות בראש.
כשאתה לא יכול לשמוח בשביל אלה שאתה אוהב.

כשאתה קולט שמה שיש לך זה דיכאון.
מה שלאחר בדיקה התברר שמומחים קוראים לו דיכאון.

אז אני מבינה למה הכל נראה כמו שהוא נראה.
ואני מבינה במה צריך לטפל. זה לא העבודה, זה לא הבית, זה לא העצלנות שלי.
זה מה שמתחת. כל השאר - זה קוסמטיקה.

עכשיו, רק צריך לעבור את זה.

(הסוף.)