אודותי
עמית

נולדתי בשנת 1980, בבי"ח רוטשילד בחיפה.
"ארבע שמונים, אה צווי פיסאלאך" הכריז הרופא.
מאז עברו 22 שנה.
ישנתי, אכלתי, צחקתי, בכיתי, אהבתי, כעסתי.
הנני כאן.

21.02.03
20:15
אריאל קליינר ו - פרויקט הגומיה

איפשהו בשנה-שנתיים האחרונות נוצרה תחושה שקורה כאן משהו.
מוזיקאלית, ז"א.
המשהו הזה קורה בחדרי חדרים, במרתפים חשוכים, ובעליות גג חורקות.
האלטרנטיבה מסירה את קורי העכביש.
פאקט, פאסט, אירסיי. לייבלים קטנים שנולדו כדי להוציא מוזיקה טובה ואיכותית לאוויר העולם.
זרם קטן של היגיון בין מפלי ההבלים של המיינסטרים.

אריאל קליינר ו - פרויקט הגומיה, הוא אלבומם השלישי של אריאל קליינר ופרויקט הגומיה (קדמו לו 'פרויקט הגומיה' ו'רוחות של טמטום - פרויקט הגומיה עושים דילן').
האלבום הנוכחי תופס אותך מיד.
מלודיה מתפרצת, לעיתים שמחה, לעיתים עצבובית.
נויז בעל ניחוח פייבמנטי. חוסר הרמוניה משולם.
ליריקה שנעה בין ציניות יבשה ("בשטחים הורסים בתים / אולי יבנו גשרים יפים במקום / עבודה למהנדסים ולאלף פועלים לא מפה" מתוך 'רוצה להיות מהנדס') ; לרגש חשוף ("אולי כדאי שנפרד לפני שתרצה לעזוב / אולי תמצא מישהי שיותר קל לאהוב" - כ"כ נכון, כ"כ פשוט, כ"כ אמיתי).
השפה עצמה מאוד רזה ויום-יומית, מתאימה פלאים לקול התמים של קליינר, שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליו הוא 'קול של זמר'.
האווירה הכללית משדרת אינטימיות וחום (מה הפלא, האלבום הוקלט 'באולפני בית קליינר').

רוצו לקנות (להשיג באוזן השלישית, בבאלאנס בי-ם ובבתי מוזיקה נוספים).

(הסוף.)