אודות אבי
אבי

 

 

רוצה סיפור
ושיכניס בו
אהבה

04.04.03
18:42
שנה בחיים של קיוג'ה


הזמן עבר, ונעשה לה טוב יותר. היא פתחה גלריה במינסק, הציגה את הפסלים שלה בכל העיר, ואפילו כתבו עליה פעמיים בעיתון. כתבות מאוד מחמיאות, אלו היו. הפסלים שהציגו היו עשויים כולם קש. היא עשתה מכל הסיפור לא מעט כסף, השכירה דירה במרכז העיר, איפה שהפאבים והתיאטראות המפורסמים. היה לה טוב. חבר ותיק הציע לה לשיר בלהקת רוק. אמר שיש לה קול נפלא. הוא כתב לה שירים והיא הפכה לכוכבת. כל מינסק קנתה את התקליטים שלה, והיה לה טוב. היא הרגישה ממומשת. היא הרגישה כמו שתמיד רצתה להרגיש, והיא בעצם כבר עשתה את כל מה ששאפה לעשות בחייה. היא פגשה באחת מההופעות שלה את רועה הצאן הצעיר, עם הבלורית, מאז. הוא כבר התבגר, וצלקות נראו על פניו מנדודיו הרבים בעולם. הם ישבו ערב אחת על כוסית, וכל הערב היא התקשתה להבין מה היא חשבה אז. היא לא ידעה אם זה הוא שהשתנה לאורך אותה שנה, או שבעצם היתה זו היא שהשתנתה. או שבעצם היא היתה אז עיוורת. עיוורת, טיפשה ובתולית כל כך. היא לא הבינה. אבל זה גרם לה לחייך. גרם לה לחשוב שבעצם לא הפסידה הרבה כל כך. בטח לא כמו שחשבה כל אותה שנה.

היה לקיוג'ה טוב באותה שנה. היא הרגישה אדם חדש. אדם שעושה משהו. אפילו הופיעה פעם בתוכנית בידור של השמן עם הפרסים בטלוויזיה. הוא אמר לה שהיא מאוד יפה ונגע לה בחזה כשהסתובבה. לא היה לה איכפת, היה זה פרסום טוב עבורה, אחרי הכל. היא השתנתה. הוא היה נשוי והיא ישנה לבד בלילות. היא נהנתה מההרגשה שהשמן עושה לה, למרות שידעה שהוא סתם. סתם שמן עם כסף ופרסים ושפם.

קיוג'ה היתה שלמה, הרגישה ממומשת, הרגישה כל כך לבד. היא היתה חצויה. אהבה את הזוהר שבחייה, אבל ידעה בסתר לבה שזה זוהר מזויף. היא הרגישה שהכל ריק בתוכה. לא הכל. הרוב. אולי אפילו לא הרוב. היא לא ידעה בדיוק לחלק את זה באחוזים, אבל הרגישה ריקנות גדולה. היה זה קונפליקט. אמביוולנטיות מוזרה. היא חשבה לעצמה, שמעניין זה איך זה להרגיש שלמה. איך יהיה זה אם לרגע אחד, או לתמיד, היא תוכל לחיות ללא הריקנות הזו. איך זה ירגיש. היא לא יכלה לדעת, ובסתר ליבה לא כל כך האמינה שתוכל להרגיש, לחוות את החוויה.

קיוג'ה הרימה כוסית. היה זה ליל השנה החדשה. היא לא הרגישה כלום. היא חגגה, כי צריך לחגוג, אבל לא הרגישה כלום. לא ידעה לנבא, אפילו שרצתה, והריצה מדי פעם תסריטים דמיוניים בראשה, איך זה ירגיש. היא לגמה מן הכוס המלאה. היא שכבה אחורה. הציתה את הסיגר הדשן שקנתה בשוק הרועים של מינסק. היא חשבה. היא חשבה. היא חשבה. היא תמיד חשבה המון.


(הסוף.)