אני אני
זה שרועד בשקט

אני אני, אבל קצת אחר. קצת חדש. חוזר לחיים, חוזר לחייך, חוזר להביע. אני אני, אבל קצת אחר.

25.04.03
18:47
ופתאום הכל רגוע. כבר שבעה חודשים הכל רגוע.

19 בסמפטבר 2002. ביום הזה השתנו חיי. פתאום אני לא הדבר הכי חשוב לי. ככה, אול אוף אה סאדן, אאוט אוף דה כלום, יש לי אחיין. והוא הרבה יותר חשוב לי מעצמי.

היום ההוא התחיל מוזר. הוא נולד בניתוח קיסרי ואמא התקשרה להעיר אותי, סיפרה שהוא נולד. אז התלבשתי, עליתי לאוטובוס ונסעתי לבית החולים. כל הדרך קיוויתי שהוא לא ג'ינג'י (שונא אותם! אבל נו, אני אוהב את כולם). גם נסעתי באוטובוס עם נטלי, אחת שיצאתי איתה פעם והיא הראתה לי איפה לרדת. בדרך דיברה על עוד כל מיני דברים, אבל הייתי עסוק בלקוות שהוא לא ג'ינג'י. ואז, כשהגעתי... אוף עם הבדיקות האלה, תנו לי לראות אותו! חיכיתי בערך 45 דקות ורק אז ראיתי אותו.
ופתאום נהיה לי רגוע. כבר שבעה חודשים רגוע.

ושבעה חודשים הכל הולך טוב. ופתאום, פתאום יש מישהו שאני יכול להצחיק בלי להתאמץ. רק להרים גבה או לעשות קול מוזר והוא צוחק. הדבר היחיד שמונע ממנו לצחוק זה רעב ועייפות.
ופתאום הכל רגוע. כבר שבעה חודשים הכל רגוע...

(עכשיו תשאלו מי אני)

(הסוף.)