אני אני
זה שרועד בשקט

אני אני, אבל קצת אחר. קצת חדש. חוזר לחיים, חוזר לחייך, חוזר להביע. אני אני, אבל קצת אחר.

05.05.03
21:39
באמצע הרכבת
מתוך אתר עיתון ישנתי. מזל שסידרתי לי שעון מעורר בפלאפון, שיעיר אותי כמה דקות לפני. השעה היתה בערך שתי דקות לשמונה בערב, והרכבת נעצרה. נעמדתי וחיכיתי לצפירה והזמן עבר לאט, כל כך לאט. הבנתי שהצפירה כבר החלה, אבל בגלל שהייתי בתוך הרכבת לא שמעתי אותה. אז נעמדתי עם כולם. במדים, נתון לסכנות תמידיות, עם תפקיד חשוב בחיל חשוב, כולי מלא גאווה - והצפירה, שקטה ככל שהיתה, צרמה לי באוזן. לא שמעתי אותה, אבל שמעתי אותה חזק כל כך.

יום הזכרון.
אף פעם לא זכרתי, כמו שהיום זכרתי. במדים.

(הסוף.)