אני אני
זה שרועד בשקט

אני אני, אבל קצת אחר. קצת חדש. חוזר לחיים, חוזר לחייך, חוזר להביע. אני אני, אבל קצת אחר.

30.06.03
03:02
בדרך הביתה

לפני בערך שש או שבע שנים אמרתי לה שאני אוהב אותה. התקשרתי אליה, אמרתי לה שתגיע לפארק הרומנטי ההוא, וחיכיתי לה שם עם פרח. היא אמרה שהיא מצטערת אבל היא אוהבת מישהו אחר. חזרתי הביתה עם דמעות בעיניים.

הזמנתי מילק שייק בטעם ריבת חלב, כמו שאני אוהב. ישבנו כולנו מסביב לשולחן, מנסים לשמוע אחד את השני. הדלקתי סיגריה, דיברתי עם ההוא, דיברתי עם ההיא ובין היתר החלפנו כמה משפטים. ההוא הזמין חשבון, ואז תהיתי איך היא חוזרת הביתה. שאלתי אותה אם היא רוצה להצטרף אלי והיא אמרה שתשמח.

וככה, באוטו שלי, דיברנו. על החיים. על מה שהיא עשתה מהרגע שהשתחררה מהצבא, על הלימודים שלה, על הלימודים שלי, על הצבא שלי, על עבודה, כסף, חו"ל, על החיים. שש או שבע שנים אחרי, היא ישבה לידי באוטו. אני והאהבה הראשונה שלי, לבד באוטו. במשך כל הנסיעה הרגשתי כאילו שאנחנו מחפשים עוד ועוד נושאים לדבר עליהם, רק שתגמר כבר הנסיעה. שש או שבע שנים אחרי, עדיין היה לה הניצוץ הזה בעיניים שגרם לי להתרגש, אבל שום דבר לא היה אותו דבר.

שש או שבע שנים אחרי, מצאתי את האהבה שלי וטוב לי. אני אוהב אותו, אני מאושר. מרגיש כמו אלי מקביל שהתבלבלה לחלוטין כשראתה את בילי במשרד החדש שלה. אבל מרגיש הכי בטוח בעולם, כי יש לי אהבה.

(הסוף.)