אודות אילנה
אילנה

שם: אילנה
גיל: 23
היא מפצלת, היא מפוצלת, היא מולידה את עצמה ותוך כדי כך מתרוקנת ונהרסת כמיקרוקוסמוס וכמקרוקוסמוס.
היא תרד אל בין הקליפות כדי להעלות את הניצוצות, או תפוצץ את הקליפות מעוצם הניצוצות שבתוכה.
פרטים נוספים: דיוקן עצמי

12.07.03
21:06
עכשיו יודעים


אתם בטח כבר מכירים את הגלויות מבית היוצר- הגלויה של שלי, שמוצבות במעמד מיוחד במקומות מרכזיים, בתי קפה טרנדיים, אוטובוסים של דן, וכד'. גלויות שרובן נועדו לצרכי פרסום כאלה ואחרים אבל מדי פעם מופיעה גלויה בעלת גוון אישי, ולעתים אף אומנותי.
הגלויה כאן למעלה היא אחת מהן.
בחור אחד מאוהב שרצה לצרוח מול כל העולם כמה הוא אוהב.

והרומנטיקה הזאת מזכירה לי את יסורי ורתר הצעיר, הספר שיוהן וולפגנג גתה כתב והוציא ב 1774 , רומן שנודעה לו השפעה עצומה בזמנו. אולי מאות צעירים בכל רחבי אירופה התאבדו בגללו.
ההשפעה העצומה של הספר שנבעה בעיקר מהנושא הטראגי והעמוק שבו עסק - אהבה נכזבת וגם בגלל הכוח הפסיכולוגי העצום של הספר הזה.
מעניין אם אפשר להתייחס ברצינות כיום לרומן במכתבים המגולל את סיפור אהבתו הנכזבת ויסוריו של צעיר גרמני, תמים , נרגש ונפעם.
מעניין אם הוא בכלל מסוגל לעורר רגש רציני אצל מי שקורא אותו בעידן האינטרנט ואהבה אינסטנט ובעולם שבו ילדים בני עשר כבר מדברים על מערכת יחסים.
לפני כמה זמן הזדמן לי לשוחח עם העורך הראשי של אחת מהוצאות הספרים הגדולות, דיברנו בין היתר על קלאסיקה ידועה שבדיוק ראתה אור בתרגום חדש לעברית באותם ימים, ושאלתי אותו מה הטעם בהוצאה מחודשת של יצירות קלאסיות והאם הופעתו של מוצר מן הסוג הזה היא סימן לכך שיש לו צרכנים פוטנציאלים.
להשקפתו ההגיון בהוצאה לאור של ספר מן הסוג הזה היום, הוא היגיון ספרותי היסטורי ולאו דווקא שיווקי או עסקי. רומנים מסוגו של הרומן של גתה לא יכולים בנתוני התרבות של היום להיות בעלי אותה עוצמה ולא תהיה להם עוצמה כזו.
לא רק בגלל שכל מעמדה של הספרות היום הוא לא כזה כפי שהיה לה לפני 300 שנה, אלא גם כי ישנם היום מדיה אפקטיבים הרבה יותר מבחינת הפגיעה הפסיכולוגית או החדירה הפסיכולוגית שלהם ובראש ובראשונה הקולנוע והטלויזיה.
מבחינה זו הוצאה לאור של יסורי ורתר כיום היא כמעט בבחינת קוריוז.
לא יתכן שלרומן כזה עשויה להיות ולו מקצת מההשפעה שהיתה לו לפני 300 שנה.

גתה בזמנו היה חשוף במקביל לגל ההערצה ברחבי העולם לספר ולו אישית גם לביקורת ממקורות שונים, שטענה כי הטקסט טרחני מדי ברומנטיקה הגלויה שלו. יכול להיות שהם צדקו. הכל עניין של פרספקטיבה.
אם נשיל לרגע את כל מסנני האירוניה והציניות נגלה כי דמותו של ורתר מגלמת בישירות ובתמציות את הקונפליקט הנצחי, האם להסתגל לעולם כלומר להתבגר ולחיות בו מתוך מה שעגנון כינה "מידת ההשתוות" או האם ללכת עד הסוף עם נטיית הלב, למרות שהרסנותה גלויה גם לעינו של האדם החי אותה. זה הקונפליקט בין הבחירה במהלך הבורגני לעומת הבחירה בזה הרומנטי.
ניכר כי הבחירה שהכתיבו כוחות הנפש של ערן, הבחור מהגלויה. היא הבחירה להתמסר עד כלות לתשוקה עזה.

סופו של ורתר היה טראגי. ידידנו, נחל מפלה ונכשל כשלון כפול. הוא נכשל בהתבצרותו בסובייקטיביות הלא מתפשרת שלו אל מול המציאות החברתית האובייקטיבית והוא נכשל גם בחיפוש אחר אהבה שלמה ואושר שלם החורגים מגבולות האנושי.

מכאן נשלח ברכת הצלחה לערן ושירה שישכילו למצוא את האהבה שמכילה אותם,
שהם לא צל של דבר מה החולף בה.

(הסוף.)