דברים של עומר
עומר אחד

פתאום כבר בן 25.
זה מרגיש לי מוזר.

תל אביבי מתחיל. סטודנט מתחיל. מקווה להתחיל עוד כל מיני דברים בעתיד הקרוב.

מתאהב על ימין ועל שמאל בדמויות שלא אכיר לעולם. מתכנן יום אחד לעשות משהו גדול. משהו שיזכרו אותי בגללו.

אם הייתה לי מצלמה, הייתי מצלם את השמיים של השקיעה של אתמול.
(אם הייתי מרגיש שאני יודע איך, הייתי כותב - אבל אני מעדיף לצלם.)
היו בהם המון צבעים, ועננים שנראו כאילו ילד שיחק ומשך אותם מסביב לעצמם. כמו בסרטים.
זה אמנם סימן שמתחיל הקיץ, ושנגמר לי החורף, אבל זה עשה לי טוב.
אנשים ודברים שעומר אוהב:

(רשימה חלקית במיוחד)

24.07.03
17:47
ג'קסונוויל, קמבודיה

ביקשתי בעדינות מכולם להשתדל להתעלם מהצווחות שהם עלולים לשמוע בכמה דקות הקרובות ונכנסתי לשירותים. לדעתי ירדתי שם שניים שלושה קילו במכה - האוכל של "גברת סם" לא עשה לי טוב במיוחד. הורדתי את המים מספר פעמים עד שהבנתי שהגוון הצהבהב הוא טבעי. הדלת לשירותים לא נסגרה עד הסוף. את הדלת לחדר אנחנו משאירים פתוחה ומעמידים את המאוורר בזוית שלדעתנו תשפר את הסיכוי שהלילה יהיה לנו אויר נוח לנשימה.

הנוף מהמרפסת: הרבה ירוק. מימיניינו כמה בניינים שעוצבו כמיטב הבנייה בואדי ערה ובניין אחד (בסגנון דומה) שעדיין בבנייה. הצמחייה והבניינים מסתירים את החוף אבל את המים אנחנו רואים. אפורים. גם השמיים אפורים. הגשם אמנם הפסיק הבוקר אבל שמיים כחולים כנראה שלא נראה כאן בימים הקרובים. על המרפסת חם ולח, אין תנועה של אויר. יש חבל כביסה, ניאון אחד שעובד ואחד שלא, 3 כורסאות קש לא ממש נוחות, שתי כורסאות בסדר (עם כריות) וספת קש זוגית אחת. יש גם את ארבעתנו, יושבים, קוראים, מאזינים למוסיקה במינידיסק כדי לא לשמוע ציוצים של ציפור שמעצבנת ממש. יש צפרדע אחת, ושתי לטאות שמנות במיוחד שמחכות לצוד את אותם היתושים שחושבים שהם שם בשביל לצוד אותנו.

סיהאנוקוויל, קמבודיה. עיר חוף למטיילים שמחפשים דרך נוחה לחזור לתאילנד. לא שיא הנוחות...
אבל מה - השלווה עדיין מנצחת על המרפסת שלנו.
שקט כאן. רגוע. נעים. שום דבר לא מצליח להרוס טיול כשהוא כל כך פשוט.

(הסוף.)