אודות שני
שני

"ורק אחרי שניצחה באליפות הנעיצה,
הוציאה סוף סוף את עיניה לחופשה הכל כך נחוצה"
'ילדה נועצת' / טים ברטון

a website.

03.08.03
02:45
מודעה.

 
" נדמה כי כל פיסת נוף אפשרית מכוסה בהן. באם זה האספלט העירוני, או העצים, פיסת הנוף היחידה בעיר הזאת שאינה נשלטת על ידי קואופרטיב ענק. המודעות, כמו התל אביבניקים, מלאות אופי. חלקן מעוצבות, חלקן פשוטות, אך בעיקר – מנסות להיות. מנסות לבלוט בתוך ההמון הסואן. מנסות להכניס מקסימום מידע במינימום מקום, להיות –הכי- מיוחד. אך הפרדוקס שטמון בעצם המודעה הוא שככל שיתלשו ממך יותר, כך תעלם יותר מהר. זמנך הוא מוגבל ו-15 השניות יתומו בקרוב. ואז לא תשאר יותר מנעץ תקוע על עץ בדיזינגוף. האינטרס השמיימי שלך, המהות, יעלם כליל, ומקומך יתפנה לאחרים – מודפסים, גדולים יותר, ובצבע. אחרי שנתיים של הליכה יומיומית ברחובות תל אביב הגעתי למסקנה הגורפת שמילת המפתח בעיר הזאת היא שיווק; משקפי השמש השנקינאיות שדרכיהן עיניים מזוגגות שאומרות רק דבר אחד: "אל תתקרבו". אולי יטב לכולנו אם נפרט את נכסינו על מודעה ונתלה אותה על הגב. כמה משחקי כוח זה יחסוך לנו, כמה כאב לב..."

המודעה שלי התחילה בתור פרוייקט לבצפר, בתור "חובה". לקח לי בדיוק שעה, בבוקר יום חמישי אחד, אחרי שצילמתי מגוון מודעות בתל אביב ופיתחתי את התמונות, כדי להבין כמה עומק וקסם טמון בעולם הזה. להתאהב. תליית המודעה משלי היתה חוויה בפני עצמה... וגם כיבינו איזו שריפה ליד הסנטר בדרך. מלבד המבטים התמוהים קיבלתי גם כמה תגובות תמוהות באימייל, ועוד יותר תמוה הענין שזה התגלגל כמו כדור שלג לכדי ידיעה בעיתון. מדהים מה אפשר לעשות עם כמה דפי A4 ומסקינטייפ.

(הסוף.)