אודות רינה
רינה

אוהבת סוכריות על מקל, צבעי קריולה בתיק והמון מחברות, מנקה את החדר רק כשהיא נדבקת לרצפה,
קונה דיסקים בתקציב של האוכל, קונה ספרים בתקציב של החשבונות וחיה על במבה בלי טלפון.
כותבת וכותבת וכותבת (לעצמה).
מדברת עם עצמה בעיקר.
סורגת צעיף סגול, תופרת לבבות מלבד שותה קפה טחון שחור בלי חלב ועם אחד וחצי סוכר.
היא בת 22 וקצת וכבר מפחדת מ - 23. כבר עוד מעט בת 25 ופחות איכפת לה.
רוצה שיהיה לי טוב. (דהה) רק האיך עוד לא ברור כל כך. אבל עובדת על זה.

27.01.04
23:06
raspberry swirl

אני יושבת בחדר, המוזיקה מתערבלת בקצת התודעה שלי. המחשבות של מרפרפות אחת על השנייה. מחליפות פנטזיות בזיכרונות. מזמנות ישויות על הספה מולי. כולן ישנות. אני מנהלת איתן שיחות. מדמיינת אותי בעיניים שלהן.
אתה נוכח, יושב ומסתכל עלי. מוזר, אני שיכורה מספיק בשביל לבכות, אבל אני לא נוגעת בנקודה הנכונה ושום דבר לא בא.
אתה נעלם ומישהו אחר בא, שאני כמעט לא מכירה. ואני מבקשת לשבת לידו. ומבקשת להניח את הראש שלי על הכתף שלו. ומבקשת שישים את היד שלו סביבי. ונעים לי ככה.
ואני נזכרת איך זה הרגיש לפני חצי שנה וזה מרגיש כמו מזמן. זה מרגיש לא אמיתי כמו שאר הדברים שאני מדמיינת הלילה.
(ומזה שאני לא מכירה כמעט, רק דיברנו בראשי יותר משנה, אני מבקשת דברים נוספים, אחרים, כמו להציל אותו אם אפשר ושיעריץ אותי בדרך)
דברים נראים מהממים בראייה לאחור. קליידסקופ מטורף. אני מחכה להיות הרבה קדימה ולראות אחורה, לראות את הצורות היפות שיצרתי, איך דברים מתחברים. שמתם לב, בביוגרפיות של חשובים, איך הכל מתחבר יפה, איך הכל כאילו מוביל לנקודה אחת, גם דברים שלא קשורים?
(ואני מבקשת ממנו להצחיק אותי ולהסתכל עלי לשנייה אחת יותר ממה שצריך, ומתה לראות מה שהוא רואה)
אני יוצרת את החבלים שקושרים אותי ואני זאת שיוצרת דמות אחרי דמות שיסבבו אותי הלילה. אני עומדת במעגל ומביטה סביבי. מי רוצה לרקוד איתי? נשף המסיכות מתחיל ואני בלבני תחרה שאף אחד לא יראה ומבחוץ אני לובשת ופושטת שמלות שלא נועדו לי.
אבל הן יפות, כולן. ולי נמאס להחליט מה יפה יותר. מי יפה יותר? אני או אתה? יותר מנומס להגיד אתה או אני, אבל הלילה שלי ואני באה קודם. אני באתי קודם. אני הייתי כאן לפניך. אני אהיה כאן אחריך.
וכשנמאס לי, ממך וממנו ומההוא, אני עוצמת עיניים ומתחילה מחדש.
מתחילים ממילים. מתחילים לאט. מתחילים בתמונה. שיוצרת דיאלוג שיוצר אותי.
אני יוצרת את החבלים והפעם הם קושרים את ידי למיטתך. אף אחד לא רוצהלהיות קשור יותר מדי זמן. איכות אי אפשר לספר לחבר'ה, כמות כן. אחת שתיים שלוש ארבע. אני הייתי כאן קודם. אבל יבואו עוד אחרי. חמש שש שבע שמונה. אבל אני הייתי הכי הרבה זמן. תשע עשר. אבל אני הייתי חשובה.
אבל המספרים רצים, ואני רוצה שכמו בשיר של לאונרד כהן, יהיה לך מונה ליד המיטה, והמספרים ירוצו למעלה למעלה. כל מספר מוחק קצת ממני, כל מספר מחזיר אותך אלי, כי אני הייתי קודם.
אין לי כוח לשיר הלילה. שישירו במקומי. אני אשמע ואדע. ממילא אין מי ששומע. סילקתי את כולם. נשארנו לבד, אני והמחשבות שלי. עד שאני אגע בנקודה ונהיה ביחד.

(הסוף.)