אני אני
זה שרועד בשקט

אני אני, אבל קצת אחר. קצת חדש. חוזר לחיים, חוזר לחייך, חוזר להביע. אני אני, אבל קצת אחר.

31.01.04
00:20
השיבה הביתה.

פעם בכמה ימים יש לי חשק לכתוב. בוערות בי המילים. תמיד אני מתחיל, לא תמיד אני מסיים. זו תקופה של סיום. הכל מתסיים. הצבא לקראת סיום. זה חתיכת שינוי. לראות אתמול בטלוויזיה את הבנים השבויים חוזרים הביתה היה סיום לחוסר וודאות. החלטתי החלטות בתקופה האחרונה. עשיתי מעשים. חיבקתי וניחמתי, חובקתי ונוחמתי. הרבה אנשים מתחילים לחזור הביתה. ואני, אני רק יוצא. רק מתחיל. עוד לא סיימתי פרק אחד בחיי, וכבר מתחיל הפרק הבא.

ואומרים שכל סיום הוא התחלה של משהו חדש. אז אומרים. לא רוצה שיגמר. רוצה רק להגשים את מה שממש בוער בי כרגע. קטע אחד לכתוב, מתחילתו ועד סופו.

ולפעמים בלילות
כשאני לבד
את מסתכלת לי בעיניים
ואת לא באמת שם.

אני מפנה לך את הגב
ורואה אותך לפניי
בעיני רוחי השבורה
מפנה לך שוב את הגב
את מסתובבת איתי.

ואין לי שקט.
ואין לי תשובות.
ואין לי שאלות.
ויש לי רק את עצמי, ואותך.
לפעמים.

(הסוף.)