דברים של עומר
עומר אחד

פתאום כבר בן 25.
זה מרגיש לי מוזר.

תל אביבי מתחיל. סטודנט מתחיל. מקווה להתחיל עוד כל מיני דברים בעתיד הקרוב.

מתאהב על ימין ועל שמאל בדמויות שלא אכיר לעולם. מתכנן יום אחד לעשות משהו גדול. משהו שיזכרו אותי בגללו.

אם הייתה לי מצלמה, הייתי מצלם את השמיים של השקיעה של אתמול.
(אם הייתי מרגיש שאני יודע איך, הייתי כותב - אבל אני מעדיף לצלם.)
היו בהם המון צבעים, ועננים שנראו כאילו ילד שיחק ומשך אותם מסביב לעצמם. כמו בסרטים.
זה אמנם סימן שמתחיל הקיץ, ושנגמר לי החורף, אבל זה עשה לי טוב.
אנשים ודברים שעומר אוהב:

(רשימה חלקית במיוחד)

30.08.02
02:56
סימני דרך

דיברתי עם רינה על זה שכדאי שכולם יכתבו איזה קטע פתיחה. משהו כזה על המצב בחיים נכון לעכשיו.
אולי משהו אופטימי.

---
היה לי חלום נוראי. לפני חודש כבר.
חלמתי על זה שה- 11 לספטמבר 2002 מתקרב, והטאליבן מפתיע את העולם בעוד אסון.
הפעם משהו קטנטן אבל מזעזע - אני לא זוכר מה זה היה - אבל זה היה משהו מלוכלך... כזה כך רק נורא שאף אחד לא האמין שמישהו יעז לפגוע בנושא כל כך רגיש. משהו שדופק לכולם. כולם.
ובחלום, ההפתעה האמיתית היא שבמקום לחכות ליום השנה, הם עשו את זה ב- 28 לאוגוסט.

התעוררתי מזיע.
אולי בגלל שלושים ומשהו מעלות ושמונים ומשהו אחוזי לחות, אולי בגלל החלום, בכל מקרה - מזיע.

הרשיתי לעצמי להכנס להיסטריה קלה בקשר לחלום הזה. (וגם קצת כי לא הייתי שמח במיוחד בלי שום קשר לחלום), והרגשתי את עצמי נשאב לאיזה יקום מקביל שבו יש לי את היכולת לנבא דברים רעים.
האמנתי שמשהו רע הולך לקרות. שמישהו הולך למות.

נכנסתי למקלחת. (ידעתי שזה הולך להיות ארוך.) לא מיהרתי לשום מקום פשוט רציתי לנוח. מהכל.

במקום זה חשבתי: מי יזכור אותי. מה יהיה לאנשים להגיד.
אפילו הגעתי לאותו נושא מייאש של "מה אני משאיר אחרי"

אתם בטח מכירים את הנושא - חוץ מכאב ותסכול לכל אלה שאהבו אותי - איזה טביעת אצבע. סימן שהייתי פה.
הביטחון העצמי שלי ניסה להגיד משהו, והזכיר לי את האתר.
לפני כמה ימים הראיתי גרסת נסיון למישהו, שאמר שמזהים שזה עיצוב שלי. הרגשתי את עניין טביעת האצבע מחמם את הלב. זה החזיק מעמד כמה דקות, ואז נזכרתי בקטע הזה של העולם הדיגיטלי, שהכל נגמר ברגע שמוציאים מהתקע.

איכשהו (אולי כי המים כבר התחילו להתקרר, אולי זו היתה איזו תגלית נפשית) הבנתי שצריך פשוט להתחיל לעשות משהו בנידון. יצאתי מהמקלחת עם מסקנה.
צריך לאהוב. להכיר אנשים בצורה שתשנה להם את החיים. לכתוב ספר שישפיע על החברה.

---
אז נרשמתי אתמול לקורס צילום. חצי שנה - עד סוף הקבע. אחר כך חוץ לארץ.
אני קורא לזה צעד ראשון, וממליץ לכולם להתחיל ללכת. אופטימיות.

(הסוף.)