תוגת צעצועיך הגדולים
גיא אבק


נולד ב-1982 בגליל, ומאז משתדל להישאר שם.

כותב בעיקר שירים. קורא בעיקר מילים (בכל מקום, גם על שלטים ועל המדבקות של המשקאות הקלים והשמפו).

מחפש את היופי בכל דבר (ובדרך כלל מוצא הרבה יותר מהצפוי). אוהב מים ושדות ארוכים וחיוכים בקצוות הפה וכמעט כל דבר שמפיק מוזיקה. מאמין שאי אפשר להיות עצובים כשלועסים תפוז. מתאהב, בממוצע, פעם ביום מאוהב.

 בעיקר, כאמור, כותב. לומד גם למחוק.

 (מבקש שתקראו אותו לאט)

נר ליד המיטה

"הזמן הכפרי, הדשן, הרחום,
כמעטיני הפרה אל הדלי.
השמש חובקת את רוך היקום,
לוחשת: כולךָ שלי."

(לאה גולדברג)

הדלת קצת פתוחה לחדר אחר
אבק בבמה 
17.05.04
03:23
שירים למורית, באיחור


*
הלילה חלמתי אותך מתוך הפוך
מותן מקועקעת ושפתיים קודחות מחום
האש שמתחת לעור.
כשהשמש בצבע עורך עלתה
ראינו ים מהמרפסת
ולשונות התחבקו
בטעם תוצרת בית.

כשהתקשרתי אלייך ענית מתוך שינה.


אצבעות

האצבעות שלי ארוכות מדי
או אינן ארוכות מדי
את לא מלקקת מהן גלידה
חבל שאת לא מלקקת מקצותיהן גלידה
הכפור היה נמס מהן
בתוך רחם פיך ולשונך
עיניי ננעלות על עינייך כמו
מלכודת אצבעות סינית
הנשיקה

היה יום בו חשבתי
שעינייך מנצנצות
כיום הבנתי
שאני השתקפתי בהן
וקרצתי.

she came in through the bathroom window

את שורטת
לי
את הקירות
וכשאת ישנה בבוקר אני מטאטא את הטיח

את שוכבת
לי
במיטה

כשאני חוזר הביתה ומניח את מעיל העור
על הכיסא
את מזנקת לטרוף
אותו

את משתינה לי
בכיור
כי חדר השירותים שייך רק לי

בערב אנחנו
משחקים
קלפים
ואת לא אומרת מילה
רק צוחקת כשאת מנצחת
מעשנת כשאת מפסידה

אני חושב שאת
מתחילה
לאהוב אותי
ככה.


ריסים

ועכשיו העיניים שלך
הכחולות
נשארות לי על דש הבגד
כמו עלה שנתפס בצווארון
והולכות אתי
לבקעי בדידותי.
רק כשאפשוט את הבגדים לעת ערב
אגלה שאת איתי כבר כל היום.

(הסוף.)