אני אני
זה שרועד בשקט

אני אני, אבל קצת אחר. קצת חדש. חוזר לחיים, חוזר לחייך, חוזר להביע. אני אני, אבל קצת אחר.

26.05.04
00:11
תהיות על החיים

אני עייף. כולם שואלים כל כך הרבה שאלות ולא מרפים עד התשובה שאני בקושי נותן. אני עדיין זקוק לשעות שינה שנעלמו לפני שבועיים, הגוף נחלש לאט לאט והנפש איתו. כל שאלה מעמיקה את החור שבלב, כל הליכה מעצימה את הכאבים וכל תהייה מגבירה את החולשה.

כנראה שיש דברים שלא משתנים. ובאותה מידה, כנראה שדברים שלא צריכים לקרות פשוט לא יקרו - עכשיו ובעתיד. בכל פעם שנסגר מעגל נפתח אחד חדש, ורק אלוהים יודע כיצד נראה בסופו או מה ישאר לנו בין הידיים.

אנשים שהכרתי כבר לא אותם אנשים, אם בכלל הכרתי אותם. והדברים החשובים באמת אמנם לא השתנו, אבל הם כבר רק חשובים. ולא באמת. האנשים החדשים בחיי חשובים יותר מדברים חשובים (אבל לא באמת) אחרים, האנשים שנשכחו מאחור עושים לי רע. המחשבות על העתיד גורמות לפחדים. מחשבות גורמות לי כאבים. העתיד, העבר, ההווה, אין שום סדר ביניהם. תמיד היה.

ואני לא מתלונן בכלל, טוב לי כל כך והלוואי וכל תקופות חיי יראו ככה. אני רק מרגיש שנהייתי כזה קטן בעולם הגדול שלי, שזה מפחיד. תהיות על החיים - הן עוברות לי בראש במשך 4 דקות בשנה, אז ניצלתי את אהמ.נו כדי להנציח את הרגע.

מצטער שגרמתי לכם להקשיב.

(הסוף.)