אודות אילנה
אילנה

שם: אילנה
גיל: 23
היא מפצלת, היא מפוצלת, היא מולידה את עצמה ותוך כדי כך מתרוקנת ונהרסת כמיקרוקוסמוס וכמקרוקוסמוס.
היא תרד אל בין הקליפות כדי להעלות את הניצוצות, או תפוצץ את הקליפות מעוצם הניצוצות שבתוכה.
פרטים נוספים: דיוקן עצמי

22.06.04
15:24
רוך וקושי

יונק הדבש שלי יפה ורך כמו האור האדום-צהוב העמום שבחדר השינה שלו.
ראו כמה יפות עיניו.
עיניו כבדות, חודרות. נדמה כי הן מתרכזות בקלוף חומרים תמידי.
אחר כך במסדרון כשאעביר יד לחוש ברכות שערותיו,
העיניים האלה תנסנה להסיר בשקט את ריסיי.

בלילות יונק הדבש שלי מצייץ לעומתי בכל מאודו, עומד מולי על ענף עמוק עמוק בתוך העץ, כך במלוא ריאותיו ,עיניו עצומות ובכל זאת מבחינות בי.
מקצה זנבו ועד קצה מקורו כל גופו מסתלסל לעברי בריכוז מתמשך, במתיקות תשוקתו הבלעדית, באינסוף וריאציות עולות ויורדות של כבוש.

נשתלחה לשונו, נאחזה באזני, הפכה אפרכסת תפסה תנוך, טיפסה מסכיתה לתוכי.
לאותו ייאוש קיומי ואהבת חיים בלתי מתפשרת, הדרים בכפיפה אחת ולוכדים את בשרי.
אחר כך, כשלשונו תתפתל בי במבואות עמוקים יותר, רק כדי לשמוע אותי נאנקת, הוא יבין.
נצטבתה קריצתו בקצה אישוני, ותמונות הזויות,
ואותה הצגה צבעונית שרצה כל הזמן מזנקת החוצה מתוכי.
אחר כך,שעה שמבטו שממול שב ומתגנב ללטף את קימורי, הוא יבין.

והמגע,
אותו מגע בלתי אמצעי. אפשר לחוש את דופק דפנותיו של יונק הדבש שלי.
כל רוח שבו התבטאה במחווה גופנית מדויקת ובשלה.
יונק הדבש שלי חותר אל המוליכות הלחה הנפלאה, אל התוך.וכל פרפורי סחור סחור נענים ונשפכים לו.
והריח,
נכתב רבות על הריחות ועל השפעתם המחיה,
אך מה הן מילים כשריח הולם בך כל אימת שתסב ראשך. מה הן מלים כשאלוהים רוצה להכות בך.


יונק הדבש שלי ואני בודקים את גבולות התשוקה האפלה.
כי תאוות כמוהן כמחלות,
תמיד מתלווה אליהן אימה קלה מפני הכוח הקמאי של רגשות היסוד הפורץ בסערה.
אבל בו יש משהו הגורם לי להיות לגמרי בטוחה.
כי להתעסק אתו זה לנגן מהבטן
להיות במגע פתוח עם שורש החיים, שורש המוסיקה.

בתנודה יחידה אני מטילה את עצמי, גאון של בזבוז עצמי שכמותי, אל המעמקים האחרונים של התאווה שאין הצלה משם.
זאת לא אהבה שמעתם, זאת תאווה. זה מה שאני יכולה לתת או לקבל עכשיו.
ונדמה כי יונק הדבש ואני מצאנו האחד את השניה בדיוק בזמן.

בקבוק ג'ין, נופל מתנפץ על רצפה כמו אלפי מחיאות כפיים בסיומו של הדרן.
חלפה הסערה, שקט תמים עלה מהחדר בו שכבנו, כמו שרידי אודים אחרי שריפה גדולה.
אחר כך, כשברקע תתנגן לה ורוניקה דולינה והוא יתרגם לי מילה ומילה, יגיע הרוך, והוא יבין.

ביולי, נתרחק.תסתיים תקופה.

" בין הכאב לעונג ניצבות שלוש ישויות,
אחת מהן מביטה בקיר,
השניה עוטה ארשת עצובה
והשלישית מתקדמת על בהונות". (ססאר ואייחו)

לא רוצה תגובות
(הסוף.)