אני אני
זה שרועד בשקט

אני אני, אבל קצת אחר. קצת חדש. חוזר לחיים, חוזר לחייך, חוזר להביע. אני אני, אבל קצת אחר.

09.09.04
16:08
לדבר

הטקסט הזה (בתקווה שהוא סופי) הוא הטקסט החמישי שאני כותב. כתבתי כמה טקסטים ומחקתי אותם בלי לשמור. היו לי כמה נושאים, אף אחד מהם לא באמת היה מגובש. היו לי כמה מחשבות, כמה מילים יפות, שבסוף נשמעו אפילו לי כאוסף גדול של פלצנות, אז מחקתי.
לא רוצה חרוזים, לא רוצה משפטים עמוקים, לא רוצה. רוצה רק להגיד את הדברים שכל כך קשה לי להגיד. המילים שלא יוצאות מהפה, רק עוצרות את הנשימה, מפסיקות את המחשבות וחונקות את הגרון.

אני מתנהג כאילו שפעם הייתי מסוגל ממש לדבר. בעצם הייתי מסוגל רק לכתוב בעילום שם, אבל לא מעבר. הגיע הזמן, אחרי כמעט 22 שנים, להתחיל לדבר.

זה לא יקרה. הכל ישאר בפנים, כל המחשבות והמילים, עד שלא יהיה בי מקום. עד שלא תהיה לי ברירה. עד שהכל יגמר...

(הסוף.)