אודות רינה
רינה

אוהבת סוכריות על מקל, צבעי קריולה בתיק והמון מחברות, מנקה את החדר רק כשהיא נדבקת לרצפה,
קונה דיסקים בתקציב של האוכל, קונה ספרים בתקציב של החשבונות וחיה על במבה בלי טלפון.
כותבת וכותבת וכותבת (לעצמה).
מדברת עם עצמה בעיקר.
סורגת צעיף סגול, תופרת לבבות מלבד שותה קפה טחון שחור בלי חלב ועם אחד וחצי סוכר.
היא בת 22 וקצת וכבר מפחדת מ - 23. כבר עוד מעט בת 25 ופחות איכפת לה.
רוצה שיהיה לי טוב. (דהה) רק האיך עוד לא ברור כל כך. אבל עובדת על זה.

10.10.04
03:03
אדיפוסית אופטימית

תקרא לי ואני אבוא.
תכיר לי עוד מוזיקה עצובה שלא ידעתי שהיא קיימת.
תרעיב אותי שוב, על הרצפה, יחד עם הכלבה והחתולה
שלוש נקבות שנמסות בידך, שמקנאות בשניה
שאומרות כל אחת בשפתה אני אני אני
שפתי דלה ואני משתדלת לעשות סימני מצוקה מבוהלים עם הגבות והעור הרך שמסביב לעיניים.
מקווה שתבין את האיתותים, שהם יספיקו כדי להשאיר אותי שם לעוד כמה שעות.
אולי לעוד כמה ימים.
הנה, פתאום אני אופטימית.
שכחתי מהרעב.
מהשאלה הגסה.
מכמה שאני לא מעניינת אותך ומכמה שזה בולט.
אני אדיפוסית אופטימית מטבעי.
אתה מצליח לעניין אותי בדרכים שלא התכוונת אליהם בכלל.
ידיך כלים מכוונים היטב. אתה יודע את זה.
אבל אני מכוונת אל הרווח ביניהם ומגלה שם דברים שלא
חשבת לגלות.
אבל אז סגרת את אצבעותיך והאור שזרם ביניהם נסגר גם הוא.
דלתך נסגרה מאחורי.
אני שוב לא מעניינת.
כבר יש לך
כלבה.

(הסוף.)