אודות אילנה
אילנה

שם: אילנה
גיל: 23
היא מפצלת, היא מפוצלת, היא מולידה את עצמה ותוך כדי כך מתרוקנת ונהרסת כמיקרוקוסמוס וכמקרוקוסמוס.
היא תרד אל בין הקליפות כדי להעלות את הניצוצות, או תפוצץ את הקליפות מעוצם הניצוצות שבתוכה.
פרטים נוספים: דיוקן עצמי

21.01.04
09:00
היום

 

והנה הציעה שלומית את ראשו של המבשר יוחנן להגיש על מגש זהב שטוף דמים לרטוריקן יווני עול ימים שלקסמי האהבה היה אדיש.
"שלומית חביבתי", סח העלם הזה, "הייתי מעדיף שראשך לי יובא", היתה זו רק בדיחה כמובן. אך למחרת בא ממנה שליח, נושא את ראש האהובה המוקף תלתלי פז על מגש שגם הוא מזהב- אלא שכבר שכח העלם את דבריו כי שקד על תלמודו מני אז, מגעיל אותו מראה הדם, הוא מתחיל לרטון, " את התועבה הזאת מיד מכאן לקחת", וחוזר ופונה שוב, כמאז עלות השחר, לקריאת הדיאלוגים של אפלטון.

גם אני דחיתי את ההנאות של האהבה השגרתית.
ריח המור של חיי צף ועלה, כשלהבת זינק אל אזורי הארגמן של האקסטזה,
ועד האזורים החשוכים כלילה של הפשע הטיל את חומו המשתולל.
ההרגלים מקיימים אותי יותר מן האמונות,
בראי הבוקר נראית כמו קריקטורה של החלומות מאתמול,
נו אז מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה
רוצה כמו אורגזמה
עם ריח של אדמה כבדה
וטל בריסים השחורים
משהו עם שיא ברור
כמו אורסט,
להיות שם גג.

בלילות חשופים, אני שומעת תוכיים מצוחים משנתם.

אני אישה של איש אחד
איש איש בתורו.
אותך אני רוצה ללא מגע שפתיים
ואותך חזק בחושך מתיז תשוקה
הולם בי בשרשרת גניחות.
רוצה אותך ללא זהות
עם מסכת שינה.
לא לזכור את פניך כשאלך
בורחת מגעש הלב
לא לשאול מדוע נשארתי שם.

הרי יכולתי להבטיח לך מולטי אורגזמה סדרתית כל לילה, לדקלם לך פלאת' ולוין ונרודה כל ערב,
להגיש לך תה סטייל גיישה בצהריים, אפילו להכתיב היישר מניו יורק פעולות חדשות לבורסה שהיו מרפדות את דרכי אליך באלף פרחים.
יכולתי להיות אם חורגת טובה, סוכנת בית וגם סבתא סורגת

את לבי אתה רוצה? התמסרות של הנפש? לא בא בחשבון עכשיו
סימני הקרעים עודם לא נמוגו גם משפקדו אותי ימים טובים.

המוסיקה האהובה עליי שותקת, הריקודים נפסקו.
והנה כבר מקישה ידו הגרמית של מלאך המוות על דלת ולב, חולשתך מתגברת,
דמך המורעל פועם בחרדה בעורקים, ברקות, הומה באוזניים.
בתוך לילה לבן סתורת סדיני עצבות
גוחנת, אשה קטנה,
נושקת לב קפוא.

דון קרלו ג'יזואלדו, נסיך ונוזה. רצח בהתקף קנאה את מריה דאבאלוס דודניתו היפהפייה והנאצלת שהייתה אשתו הראשונה, ואת מאהבה, פבריציו קאראפה דוכס אנדריה. נישואיו השניים היו פוליטיים. חייו התמצו באומללות סאדו מזוכיסטית אשר במהלכם חיבר מדריגלים רבי עוצמה ומצמררים.
הרכושנות הסיזיפית האולטימטיבית מתמצה בהריגת האהוב, לזה התכוון אוסקר ויילד בקוננו בבלדה מכלא רידינג ש"כולנו הורגים את האהובים עלינו".
המאהבים הסיזיפיים הקיצוניים, הגבר והאשה שאין לעמוד בפני קסמם טורפים את בני זוגם מתוך תחושה של חזקה ושל בלעדיות. על בני זוגם להיות נתונים לשליטתם המוחלטת, עד כי איש לא יוכל עוד לזכות בחסדי אהבתם לאחר שחלקו אתם את מיטתם הפטלית.
האוהב/ הרוצח הרכושן אינו נסתפק בכיבוש נפשו או גופו של האהוב, אלא דורש להעלותו קורבן על מזבח התשוקה.

קיומנו בעולם והקשר שלנו עם הסביבה הפיזית והאנושית כרוכים במערכות יחסים של חסך ועימות מעצם היותנו "מושלכים אל המוות", כדברי היידגר.
בקיום זה מתקבלים בברכה אף הכאב, החרדה והייסורים כחלק בלתי נפרד מגורל האדם עלי אדמות, יתרה מזאת רק קבלת הדברים תסלול את הדרך לעבר הקיום האותנטי שיאתגר את התכנות המטפיזי, המפקיר את האדם לקיום אבסורדי.


ערב בפריז
גדול כוחם של רשמים ראשונים להשפיע על הנפש, טביעתם עמוקה וגורלית.
האם אלו געגועים, כמיהה בלתי מודעת אל חיי החום והמתיקות שלמדתי לשוב ולאהוב על אדמת צרפת, האם השפיע צל השמיים האפורים הזרים, ואולי זו נבואת לב של סכנות בעתיד?
לכן כבר שעה שאני צועדת באותו הרחוב, הלוך וחזור באותו הקטע, לאסוף מן המרצפות הידועות את פרידות הקבע ופגישות הפתע ולנשק את המקרים והשמועות המהלכות.
במדרכה חבורה של חסרי בית נדמו כדובים הלומי וודקה מנומנמים.
גם אני שתיתי קצת, בערב כה רווי אורות קורצים מלוא האשליה.
נושאת בקרבי תמימות מסתורית ורוך שוקק

בית בקצה הרחוב, חלון אחד ענק למזרח, ומתחתיו מרפסת קסמים.
בעלת העור השקוף והעיניים הכחולות רוקדת כל הערב טנגו בקומה הראשונה ליד החלון עם עיניים חומות שהתכווצו כשצחק.
הוא לא סקר אותה בתמהון ולא לעג. את זרועותיו המצלות פרש מעל ראשה ולא שאל מדוע דוקא כך,
רגיעה נתן בלא תמורה ותנאי,כמו זכותה היתה מעצם היותה ילוד אשה.
הפיות נשקו להשיג שלמות,המבט מזהה תשוקות חבויות ואמיתות אינטימיות מעוררות יראה ומבוכה, נושאות מתיקות ומסירות מעט את פחדיה.
קרה שם משהו בבית שבקצה הרחוב
אבל גם אם היה משהו מיוחד באותו בית רעפים שבקצה הרחוב, איש לא הבחין בייחודו, מלבד אולי האנשים מהבית השכן, שלעתים שמעו בלילה שקשוק לוחשני גלי ומוזר- אך לא תהו מהו הרחש, משום שאותו רחש של אלפי כנפי פרפרים דקיקות שנפרשו יחדיו, היה להם כמו שיר ערש של טרם שינה.


ואולי,אפשרויות שאין להן עדיין שיעור עדיין מצפות לנערה אלמנת המלך.
אשה שזה עתה צריכה להגיע למלוא פריחתה
זו שנכנסה לארץ כארוסת המלך, הרי לא תצא ללא ליוווי וברכה את מחוז שלטונה שאבד.

מוזיקת לילה זעירה,אמר
את מוזיקת לילה זעירה
כמו בשקט רוקם אותי
לעורו, כאילו הייתי דקה ושקופה בפניו.

פתיה(?)
פתיה שכמוך(?)
פתיה פתלתלה(?)


("היום", סינגל של הבנאי האהוב עליי שהיום מוציא אלבום חדש אחרי הרבה מאוד זמן,אין לי הרבה מה לומר על זה מלבד זה שאם גם אתכם זה מרגש אז לכו לקנות את האלבום.)
------

לא רוצה תגובות
(הסוף.)