אודות אילנה
אילנה

שם: אילנה
גיל: 23
היא מפצלת, היא מפוצלת, היא מולידה את עצמה ותוך כדי כך מתרוקנת ונהרסת כמיקרוקוסמוס וכמקרוקוסמוס.
היא תרד אל בין הקליפות כדי להעלות את הניצוצות, או תפוצץ את הקליפות מעוצם הניצוצות שבתוכה.
פרטים נוספים: דיוקן עצמי

09.09.02
17:06
מאבק תמידי בין המינים

לפני זמן מה ביקרתי בתערוכת וידאו ארט של אמן הוידאו הפורטוגלי ז'ואאו אונופורה.אחת מהעבודות שהוצגו היא העבודה "ללא כותרת", מ1998 שבה מופיעים גבר ואישה משני צדי המסך כשבכל פעם, אחד מהם נופל על הדמות שמולו בחבטה עזה.
למעשה העבודה מוקרנת בהיפוך של 90 מעלות- במקור, המצולמים נפלו איש על רעהו מגובה של 2 מטרים (אונופורה מספר שהם היו תלויים על הקיר בעזרת ביגוד של מטפסי הרים קשור בוו).
בסרט כשהגבר נופל על האישה היא מנסה להתגונן,כשהאישה נפלה על הגבר לעומת זאת הוא חיבק אותה.כך בתמצות מגדיר אונופורה מערכת יחסים של משיכה ודחייה.
הדמויות נראות חסרות אישיות ויצרים מעין סמל אוניברסלי המייצג קלישאה של מערכות יחסים באשר הן.
בסרט שאונופורה יצר ניתן להבחין במשחק הזה שבין ארוטיקה לאהבה.
פסיכולוגים שחקרו את המושג טוענים שארוטיקה היא אחת משלוש צלעות האהבה.היא מבטאת רצון עז להימצא במחיצת בן הזוג והיא מלווה במשיכה גופנית חזקה.ניתן להמשיל זאת להתמכרות: היא מתפתחת במהירות אבל נחלשת עם חלוף הזמן, ככל שפוחתת ההנאה ממימושה.ארוטיקה היא אחד ממרכיביה של האהבה.היא הפן המיני שבאהבה.היא יכולה לחזק אותה או להחליש אותה,ליצור אותה או להיווצר ממנה.
ניתן לקבוע שהאהבה פנים רבות לה אך מאותו רגע שמרכיב הארוטיקה נכנס אליה הוא הופך אותה לאהבה אינטימית.
מעניין לראות שדווקא אלה החוששים מהמושג הגדול הזה שנקרא אהבה במקרים שהם כן עוסקים באהבה בד"כ הם יערבבו בינה לבין הארוטיקה. כשהם מתארים סיטואציה זוגית היא תמיד תהיה קשורה לתחום המיני.
חוסר ההפרדה הזה בחיים האישיים בין שני המושגים והחשש הגדול מלהתמודד באותו מאבק תמידי בין המינים הוא בעצם אותו העדר תקשורת שאונופורה עוסק בו בעבודתו. העדר התקשורת שגורם למערכות היחסים המוצגות בעבודותיו להיות עקרות ומנוכרות כאשר הדמויות נראות ממוכנות וחסרות אופי.
ואם נבדוק רגע את אותה קלישאה- מערכת יחסים של חיבוק וקבלה מצד אחד מול רתיעה והסתגרות מצד שני נראה כי בכל מערכת יחסים יש לעתים צד אחד שעוטה שריון ומתגונן ואת השני שכנגד שמוכן ללכת על כל הקופה.אני מבינה את אותו פחד של הצד המתגונן, את אותו פחד שהוא חש לתת אמון בלתי רגיל, כמו לקשור מטפחת סביב העיניים באתר לא מוכר ולהניח לזר להוביל אותך, בין העמודים. לפעמים זה מצליח ולפעמים זה לא. ולמרות הכל אני חושבת שצריך לקחת את הסיכון ולהשיל את השריון הזה שעוטף אותנו, להסיר את המגננות ולו רק בשביל לחוות פעם אחת את הדברים בטוטאליות.
הדרך שבה הדמויות מגיבות ומתבטאות בסרט נעשית ע"י מחוות גופניות לעתים לא רצוניות.
האנשים שנחבטים זה בזה היו צריכים למצוא דרך לשלוט בגופם הנשלט ע"י כוח המשיכה.
כך גם אנחנו האוהבים ש"נחבטים" זה בזו במערכות היחסים שלנו צריכים להבין שהאהבה לא תמיד הגיונית ואין ברוב המקרים תוכנית מסודרת ומאורגנת שניתן לפעול על פיה , רוב הזמן ההתנהגות שלנו היא בלתי רצונית, ואנחנו נמשיך ונמצא את עצמנו תופסים את הראש ומסננים "אוי איזה מטומטם אני, איך יכולתי לעשות את זה לעזאזל?" אז זהו שאין תשובה לשאלה הרטורית הזאת כי אנחנו באמת לא יכולים לדעת, מה שחשוב זה לנסות. בסוף יהיה טוב.

(הסוף.)