אודות רינה
רינה

אוהבת סוכריות על מקל, צבעי קריולה בתיק והמון מחברות, מנקה את החדר רק כשהיא נדבקת לרצפה,
קונה דיסקים בתקציב של האוכל, קונה ספרים בתקציב של החשבונות וחיה על במבה בלי טלפון.
כותבת וכותבת וכותבת (לעצמה).
מדברת עם עצמה בעיקר.
סורגת צעיף סגול, תופרת לבבות מלבד שותה קפה טחון שחור בלי חלב ועם אחד וחצי סוכר.
היא בת 22 וקצת וכבר מפחדת מ - 23. כבר עוד מעט בת 25 ופחות איכפת לה.
רוצה שיהיה לי טוב. (דהה) רק האיך עוד לא ברור כל כך. אבל עובדת על זה.

10.09.02
20:30
אני? הרס עצמי?

אז ככה.
השבוע הקודם (שבוע טרום חג למי שזוכר) היה שבוע נוראי עבורי. (מוכרת בחנות מתנות בשינקין למי שזוכר).
יותר מדי אנשים, יותר מדי עטיפות, יותר מדי שעות.
השבוע הזה עבר על סיגריות וקפה. ועל הרגליים.
ביום שישי, הגראנד פינלה של המתנות, חטפתי דלקת בגרון.
עכשיו, יש אנשים שבשבילם דלקת בגרון, היא דלקת בגרון.
בשבילי זה מכתב רשום אקספרס ממני אלי.
זה הגוף שלי צועק, עוד לא הבנת?! גם אם את יכולה לחיות ככה, אני לא, אז בבקשה יקירתי, נא להתחשב, את לא לבד כאן. תודה.
אז החג שלי עבר בשתיית הרבה תה ובאכילת הרבה גלידה (אף אחד מהם לא עזר) ובנסיון לנוח.

מיותר לציין שכשהגעתי הביתה חולה, פחות כמה קילו ועם חוסר מאסיבי בשעות שינה, אמא שלי נכנסה לפאניקה. היא החזיקה את עצמה כל החג ורק במוצאו קיבלתי הרצאה על הרס עצמי.

יש את ההרס העצמי הבולט, הצועק - סמים, אנורקסיה, בולימיה וכו'.
יש את המתוחכם יותר - עישון, לא לתת לעצמך מספיק אוכל ולא מהסוג הנכון, לא לישון מספיק, להיכנס לחובות בלי שום סיבה נראית לעין, הימנעות מדברים שאתה יודע שיעשו לך טוב.
זה דברים שרובינו עושים במינונים כאלו או אחרים. בגלל זה אם יתפסו אותך עם שקית תפוצ'יפס או 4 שעות שינה בלילה (למשך חודש), לא יאשפזו אותך על הרס עצמי. ספק אם זה יגרור יותר מהרמת גבה, אם בכלל.

ובגלל זה, כשמישהו מעז להגיד לך שאתה הורס את עצמך וכשאתה מעז להקשיב ולחשוב על זה, ומעז להודות שיש משהו בדבריו, זה מפחיד.

זה מפחיד כי זה נמשך הרבה זמן, זה מפחיד כי אני טובה בהכחשות וזה מפחיד כי להרוס את עצמך אומר שיש כאן משהו מאוד לא בסדר. ושהגיע הזמן לשקול מחדש כמה דברים ולשנות סדרי עדיפויות.

אבל מפחיד יותר להמשיך להרוס את עצמך.
אז הפעם אני מקשיבה.

(הסוף.)