אודות שני
שני

"ורק אחרי שניצחה באליפות הנעיצה,
הוציאה סוף סוף את עיניה לחופשה הכל כך נחוצה"
'ילדה נועצת' / טים ברטון

a website.

11.02.05
16:16
שלוש נשים

אחד הסרטים ההזויים והלא מוכרים ביותר של רוברט אלטמן יצא ב-1977 ועסק בקורותיהן של שלוש נשים, שחייהן שזורים בחוט בלתי נראה.
פינקי רוז (סיסי ספייסק) היא נערה תמימה מטקסס המגיעה ללוס אנג'לס, ומקבלת עבודה בבריכה-תראפיסטית לקשישים. שם היא מכירה את מילי (שלי דובאל), טיפוס שאי אפשר להתעלם ממנו ובו זמנית אי אפשר שלא.  מילי הישירה, הכנה והפטפטנית ובעיקר בודדה משפיעה עמוקות על פינקי, שקושרת את עצמה אליה נפשית. ברקע נמצאת ווילי (ג'ניס רול), אמנית שקטה שנושאת ברחמה את ילדו של בעלה חובב האקדחים, הבוגדני והבוטה.
שלושת הנשים שכה שונות אחת מהשניה, מסמלות כל אחת צד אחר באישיותה של האישה (עפ"י אלטמן, ורבים ורבות עשויים לחלוק על חלוקה זו). הקבלה וההכלה, התמימות והצורך הנואש באהבה. 
סרטו של אלטמן מסמל, כרבים מסרטי הוליווד, את נקודת המבט הגברית על האישה. הסיבוליזם המאוד ברור בסרט מחלק את שלושת הדמויות לישויות נבדלות שמתמזגות לאחת, לשתיים, ולשלוש, שמתחלפות וחולקות באותה הנשמה, וכמובן - באותו הגבר.

.

בשבועות האחרונים האזנתי בעיקר לשלוש יוצרות. שלושתן צפון אמריקניות, ושונות בתכלית זו מזו.
קת'לין אדוארדס היא צעירה קנדית, מעריצת אני דיפרנקו אובססיבית שהוציאה אלבום בשם "Failer" ב 2003. האלבום זכה לשבחי המבקרים או כמו שכתב המבקר מפיצ'פורק "מסוג האלבומים שזוכים בהמון פרסי גראמי". אלבום רוק ישיר, בועט במובן האסטתי של המילה, קל לעיכול ובעיקר מאוד מאוד נעים. החוש של אדוארדס למלודיות הופך את האלבום שלה ליצירה שלמה ביותר, שקל להתאהב בה באותה מידה שקל להרתע ממנה. בתור שוחרת מוזיקה אוונגרדית או לפחות כזו שלא נכנעת לכללי המשחק של טעם הקהל המרכזי, היה לי קשה להניח לעצמי להרגע ובאמת להנות מאדוארדס. אך האמביציה שלה, הרצון שלה להתחבב, להתאים לאוזן המאזין כמו כפפה ליד עשתה את שלה.

את דיאן קלוק מצאתי באוסף Golden Apples of the Sun של דוונדרה באנהרט. קשה לבלוט באוסף הנפלא הזה, ובכל זאת, קלוק הצליחה להכנס עמוק עמוק לנשמה. היא הוציאה 4 אלבומים ואי.פי, היא זועקת ברכות, בשקט, הקול שלה יציב וברור. היא מציירת סיפורים
שמתחבאים מאוחרי חומת רעשים מחדר השינה שלה, הטלפון המצלצל שכבש אותי בסופו של "Heat from every corner", השיר מהאוסף של באנהרט, שמצלצל בשקט, קלוק מניחה את הגיטרה ועונה ב"היי" ביישני. 

מירה יום-טוב ציילטלין, ילדה טובה ירושלים מפילדלפיה, שרה "Come away with me today, everything will be okay", ומזכירה לי את המבט של פינקי רוז כשהיא מגיעה לבר מעופש ומלוכלך עם מתקני מיני גולף ישנים, וצועקת בשמחה: "Gosh, what is this place? Disneyland???". המוסיקה של מירה כל כך מקסימה ומתוקה, שאתה בטוח שמשהו ממש מזוייף מסתתר מאחורי זה. חיפשתי וחיפשתי, אך לשווא. היא שרה שירים על שמי ארגנטינה וירושלים, מלאה באופטימיות מדבקת. כמו שאומרים - חיה בסרט

(הסוף.)