אודות רינה
רינה

אוהבת סוכריות על מקל, צבעי קריולה בתיק והמון מחברות, מנקה את החדר רק כשהיא נדבקת לרצפה,
קונה דיסקים בתקציב של האוכל, קונה ספרים בתקציב של החשבונות וחיה על במבה בלי טלפון.
כותבת וכותבת וכותבת (לעצמה).
מדברת עם עצמה בעיקר.
סורגת צעיף סגול, תופרת לבבות מלבד שותה קפה טחון שחור בלי חלב ועם אחד וחצי סוכר.
היא בת 22 וקצת וכבר מפחדת מ - 23. כבר עוד מעט בת 25 ופחות איכפת לה.
רוצה שיהיה לי טוב. (דהה) רק האיך עוד לא ברור כל כך. אבל עובדת על זה.

11.03.05
01:03
מאוד לילה

לא אוהבת איך שהמילים שלי נשמעות רק בגלל שאני שמתי אותן שם, וכל אות מתעקשת לצעוק שאת וכמה את לא את.  לא רוצה שפה אחרת, כי אין, אז שותקת ומתפרשת כמו דבר אחר.

 

לא אוהבת, לא אוהבת. בכלל. מאבדת זרמים עדינים של בני אדם שנוגעים לא נוגעים באויר מסביבי. הכל חשוד, והכל נפרם, לא אוהבת אותך לעזאזל, מי אתה בכלל. "אם אתה חושב אתה לא קיים, אם אתה קיים אתה לא חושב". זה לאקאן, לא אני אמרתי, אני לא אמרתי שום דבר חדש כבר שנים. רק אוספת כמו פרפרים בזכוכית עם מסגרת, עם כל האבק והריחות שאני כבר לא זוכרת, רק אומרת שאני זוכרת, רק אומרת שאני אחרת. והחריזה הפנימית המזדיינת כי אני לומדת ביאליק. ("כן ביאליק היה בסדר, כתב שירים לפי מטר, אבל לי נמאס למדוד שירים" יהונתן גפן".)

(הסוף.)