תוגת צעצועיך הגדולים
גיא אבק


נולד ב-1982 בגליל, ומאז משתדל להישאר שם.

כותב בעיקר שירים. קורא בעיקר מילים (בכל מקום, גם על שלטים ועל המדבקות של המשקאות הקלים והשמפו).

מחפש את היופי בכל דבר (ובדרך כלל מוצא הרבה יותר מהצפוי). אוהב מים ושדות ארוכים וחיוכים בקצוות הפה וכמעט כל דבר שמפיק מוזיקה. מאמין שאי אפשר להיות עצובים כשלועסים תפוז. מתאהב, בממוצע, פעם ביום מאוהב.

 בעיקר, כאמור, כותב. לומד גם למחוק.

 (מבקש שתקראו אותו לאט)

נר ליד המיטה

"הזמן הכפרי, הדשן, הרחום,
כמעטיני הפרה אל הדלי.
השמש חובקת את רוך היקום,
לוחשת: כולךָ שלי."

(לאה גולדברג)

הדלת קצת פתוחה לחדר אחר
אבק בבמה 
04.01.06
12:45
הגוף - וריאציות על נושא

מתארחות: אור גת, נטשה לוי, דנה, אמילי ולבנין הכרוב

הפוסט הזה מחכה פה מאפריל. חשבתי שדברים ישתנו ויתקדמו אבל נטשה נעלמה לי (נדמה לי שהיא בצבא - אני חושב שהגירסה שלה לא גמורה לגמרי) ויותם לא החזיר לי את הגירסה שלו (או שהחזיר ואיבדתי), ובסופו של דבר פשוט נמאס לי לחכות ורציתי להוציא אותו החוצה כדי שתתפנה הדרך לעוד דברים.
אנא מכם, כותבים יקרים, אם מתחשק לכם לאלתר על הנושא - תרגישו חופשי, וספרו לי גם.

לפני כמה שבועות כתבתי שיר זעיר. כל כך רזה שהעצמות בלטו לו. הרגשתי שלא מיציתי אותו אבל לא רציתי לרפד אותו סתם.
אחרי כמה ימים החלטתי לתת אותו לכמה אנשים שאני אוהב במיוחד, בתור שלד, רעיון, ולראות אם הם יוכלו להתחבר אליו ולתת לו פרשנות ולבוש משלהם [תקראו לזה רימיקס, אילתור, צמיחה - איך שתרצו]. זה המקור, השלד, ואחריו התלבושות השונות.
 
הגוף
 
הגוף מבקש
              להת
              פלש
              אושש
              כרבל
              נגן
              מלא
הגוף מבקש
              חבק
              חבק
              חבק.
 


אני מודה שלא החזקתי מהשלד שלי יותר מדי ולכן לא ציפיתי לנפלאות, אבל הוכיתי תדהמה למקרא רוב הכתבים שנשלחו אליי. אני פשוט מוריד את הברט שלי בפני הכותבות האלה, שהפתיעו אותי והפליאו אותי ולקחו את מעט המילים הקטנות שיצאו לי בעת ליל למקומות שלא חלמתי עליהם. לכבוד ולעונג הוא לי.

הגירסה של אור גת [קליק]

הגוף מבקש
להת
            פשט מציפיות ישנות
            עטף איתך בסדינים כמו גרביים מגולגלות
            עלם מהחלודה שדבקה בו
            מלא בנוכחותך
הגוף מבקש
            חבק
            אותי
            חזק

הגירסאות של נטשה לוי [קליק]

1.עירום


לשכב על ספה ישנה מפורקת שמצאת ברחוב, עיניים מישירות מבט אל כן הציור ההפוך, גוף נשען בכבדות על צידו הימני, רגליים מכופפות קדימה כמו חץ כלפי מטרה. החזה החשוף עומד סקרן, הבטן מתוחה, כן ציור של עור לבן חלק שעליו תצייר אחר כך בלשון אדומה מילים וצלילים, נפתח ביחד תערוכה מתחת לשמיכה ונזמין רק את עצמנו. המשולש הפעור בין רגליי שולח לך חיוכים מדי פעם, אתה יושב על כיסא, מביט ומחייך ומצייר ומביט שוב ומעביר יד בשיער הארוך ולא מסכים להראות לי מה יצא עד עכשיו, אפילו שאני מבקשת נורא יפה ומבטיחה בתמורה טובות הנאה.


*

"מה הכי היית רוצה עכשיו?"
"אני? אממ..."
"יודעת מה, אני אנסח מחדש. מה הגוף שלך הכי היה רוצה עכשיו? עכשיו בדיוק?"
"למה אתה שואל?"
"כי אני רוצה לדעת. אולי היד שלי תזוז אחרת, תבחר צבעים שונים. אני רוצה שנהיה שותפים בדבר הזה."
"טוב אז רגע, אני צריכה להקשיב לו קודם."
אני עוצמת עיניים, ופותחת רק אחרי שסיימתי לשיר את כל mojo pin של ג'ף בראש.
"הוא רוצה המון. יותר מדי, להתפלש, להתגרגר, להתכרבל, להתפעל, להיפתח, להסגר, להתבונן. יותר מדי."
"והכי הרבה?"
"הכי הרבה?" אני שותקת רגע, ופתאום מרגישה איך אני מתלקחת פתאום על הספה, אוויר חם מכסה לי את כל האיברים, הגעגועים שלי הן פיות מרפרפות על גופי הפתוח, אני ספר שירה בלי מעצורים.
"להתחבק. הוא רוצה להתחבק. יודע מה, בוא רגע. תעזוב את המכחול ובוא לחבק אותי."

2. לילה
עכשיו תורי לצייר עליך.
קולי לוחש לך בלילה צבעים אחרים:

זה אדום של מגע
שנמשך גם אחרי שהיד מורדת

זה ירוק של קירות חדר השינה
מצמיחים פעמונים מתוך הגזעים העבותים
ותינוקות מתוך עצי הדקל

זה כתום של שקיעת תפוז
שאכלנו יחד כשהיינו רעבים על הצוק

זה כחול של ים ערביים גועש, מוחא כפיים של קצף מסביב לחיבוק שלנו
(הוא לא כמו הבחורה של מאיר, להצגה שלנו הוא כן קהל)

זה צהוב של שמשות שמטיילות לנו בכל השבילים,
סוד הגן הנעלם נכתב בתוכנו כשהיינו ילדים,
היום לכל אחד יש את המפתח
לשער של השני.

הגירסאות של דנה [התווספו ב-4.1.06] [קליק]

1. מתנות לחנוכה:
הגוף מבקש: הנח
                         לי
                         לקלוריות.
                         למכנסיים.
                         לסקס.

הנח לי לישון
            ולישון
               ולישון,
                           [מבלי לחלום]


2.
הגוף מבקש            עצור
                אל תמשיך לומר
                 את כל המילים המרות, הָמֵכָּווצוֹת.
                הָכֵל אותי,
                הָקֵף אותי,
                לא
                אלך
                לשום-
                       מקום
                ובתוך כמה ימים אהיה רק קווי מתאר
                ראשנים שוחים בתוך רחם
               מגוּננים.

 הגירסאות של אמילי [התווספו ב-7.1.06]

1.
הגוף מבקש
             להת
                           אושש
              אך מת
                           בושש
             כי הוא
                          חושש
            להת
                         חדש

הגוף מבקש
                          חבק
           אל ת
                          חבק

 2.
הגוף מבקש
אולי דורש
מתוך חלום
מאלחש
להתעורר
להחדר
להתמסר
להתמכר

להזכר
להתנער
להשתחרר
למרר
אין דורש
אבל עוד יש
בזיכרון גוף
המבקש

3. 
הגוף רוצה
              להתאחות
              להתרפות
              ולהרפות.

הגוף צריך
             להתגלד
             להתגרד
             ולאבד.

 הגירסה של לבנין הכרוב [התווספה ב-7.1.06] [קליק]

הגוּף רוֹצה לי
                          נוֹק.
                          שוֹן.
                          בְרוֹח.

הגוּף רוֹצה לי
                          שְמוֹע סיפור
ולי
                          פוֹל בלי לפחד
לי
                          פְגוֹע בקרקע.

הגוּף רוֹצה לָה
                          תֵת
לי לָה
                          שִיר.

הגוּף רוֹצה,
כל-כך רוֹצה לי
                          טְעוֹת.

(הסוף.)