תוגת צעצועיך הגדולים
גיא אבק


נולד ב-1982 בגליל, ומאז משתדל להישאר שם.

כותב בעיקר שירים. קורא בעיקר מילים (בכל מקום, גם על שלטים ועל המדבקות של המשקאות הקלים והשמפו).

מחפש את היופי בכל דבר (ובדרך כלל מוצא הרבה יותר מהצפוי). אוהב מים ושדות ארוכים וחיוכים בקצוות הפה וכמעט כל דבר שמפיק מוזיקה. מאמין שאי אפשר להיות עצובים כשלועסים תפוז. מתאהב, בממוצע, פעם ביום מאוהב.

 בעיקר, כאמור, כותב. לומד גם למחוק.

 (מבקש שתקראו אותו לאט)

נר ליד המיטה

"הזמן הכפרי, הדשן, הרחום,
כמעטיני הפרה אל הדלי.
השמש חובקת את רוך היקום,
לוחשת: כולךָ שלי."

(לאה גולדברג)

הדלת קצת פתוחה לחדר אחר
אבק בבמה 
23.03.05
17:07
משירי העצב העמוק

מקבץ שירים מהתקופה האחרונה. חלקם קשורים זה לזה, חלקם לא. חלקם גמורים, חלקם לא. כולם, אני מניח, עצובים.
(מישהי אמרה לי שיש ריבוי בטן בשירים האלה. היא צודקת)

יותר קרוב (לחֵן)
 
אני מתכווץ כשאני פוגש את עטיפת הדיסק שקניתי לך
ליום הולדת שבע עשרה
איך שני הזרים בשני צידי מעבר החציה
לא ראו אף איש אחר
והתאונה והריצה והחבטה
ועכשיו שותקים בחדר ההמתנה
(נסגרות דלתות, נפתחים פצעים, אחות, איפה את אחות, תקראי לו)
 
הגוף שלי הוא כף יד סגורה
בלילה הוא נפתח כמו שרוול ריק
ובשנתי אצבעותיי מדמיינות מגלשות בתלתלייך
(אחות, כואב לי בבטן, תגידי לה שכואב לי בבטן)

 

(לסיון)
 
העצים רוכנים מאשכולות
מושיטים ידיים עצובות ללטף את ראשך
הצלקות במרום מצחך מוסתרות בסערות
ופנייך פתוחות:
מצאת אוצר
והוא נורא יותר מכל שתיקת קרטון
 
עכשיו קטפי, נערה,
חתכי עד שהמיץ ייגר,
קרעי את הבטן
בחרמשים.


פה קבור עצב עמוק

פה קבור עצב עמוק
ואין אתים ואין רעידות אדמה
והאדמה כבר יבשה והשיש בדרך
ואין ואין
והרוח עומדת ואני שוכב שוכב שוכב.
 

השלד שלי רך

השלד שלי רך
לכן קשה לי לעמוד לבד
את לא שמנה
העצמות שלך רחבות
ואני, אני לא מאוהב בך.



[שני שירי חור בבטן:]
שיר כאב ראשון (לנעמה)

לו הייתי קונה את הפסנתר ההוא
הייתי מניח עליו עכשיו את הכוס והספר
ועוצר כדי לתת לכאב שלך לשקוע
בולע את
המילים
שמדממות בין רגלייך
קומה
תחת קומה
כמו מעלית
ומחבק את הפצע הפעור שלך
בדפנות הבטן הרכות
ובולע
בכאב שקורע את הגרון.


שיר כאב שני (לנעמה)

א.
החור בבטנך מת יותר
ומטלטל את דפנות סירתי
אני צורף ממך מילים
כדי שאוכל לחיות.
 
איך חיים עם חור כזה פעור
אני יכול לראות דרכו את עמוד שדרתך
חזק וגמיש ונכון תמיד
להחזיק את המפרשים.
 
ב.
אני אוהב אותך, את יודעת,
(העורף שלי מתקמר מרוב)
כמו שענפים רודפים אחרי הרוח לאחוז
כמו שספינה מתנפצת לסלעים
כמו ששרפה משתוללת בכפר
כמו תחבושת.

(הסוף.)