Nothing to Write Home About
לירון

לירון, Live& Kickin' Since מרץ שמונים-ותשע, הרצלייני.

מתיימר שלא להתמייר, טובע באותם הדפוסים.

 

הקרימזוניה

מי אני שאזרוק אבנים על הים?

 

24.06.05
13:32
שלושה לסוף השבוע

1.

האגדה מספרת על לילה קסום, ירח אחד, ונסיכה אחת. באותה המציאות התקיים לו גם מדרחוב שוקק, וספסל אחד הצופה אל עבר הרחוב ההומה.  נערה צעירה אחת ישבה מתחת לעץ, והסתכלה אל הזוג הנפלא שישב על הספסל, משקיף אל הכוכבים, ומצחקק לו.

לאחר מכן חלמה בהקיץ על הנסיכה. על משרתיה, על שמלותיה, על מאהביה הרבים, וכשפקחה את עיניה לא היה זוג אוהבים על הספסל, אלא נערה אחת מתייפחת, על ספסל רחוק, ברחוב מנוכר וחשוך.

2.

כשהמשורר פגש בצעירותו, בדמות חבר-ילדות, כמעט והחל לבכות. שני הצדדים הובכו. האחד בגלל מעמדו הקודם, בצעירותו, והשני בגלל מעמדו הנוכחי.

לא בגלל המעמדות הובכו, אלא בגלל השינוי החד שחל בזמן קצר כל כך, של חמישים ומשהו שנים. הילד המסכן הפך למשורר נודע, החי לו בפינת הרחובות אחד-העם ושינקין, ומדיי פעם גם בחוץ-לארץ, והאדון המבוגר, שרק רצה לחזור לצעירותו, לימי גדולתו, הפך למסכן.

כשנפגשו, לאחר חמישים שנה, נתן המשורר ספר לחברו משכבר הימים, והכריז שזהו ספרו הטוב ביותר שיצא, והוא אפילו אינו ספר שירה! מי היה מאמין? הוא גם הסביר, ש"מי יודע אם ייצאו עוד, ומי יודע אם יהיה זכאי לעמוד פה, באותו המקום, בשנה הבאה".

 

פגישה זו, יש שיאמרו כמו אסימפטוטה, אינה נוגעת לעולם במציאות. היא מתקרבת עד כדי השקה, קרובה כל כך, מוכרת וידועה, אך לעלום לא תשיק, לא תיגע.    וכך, המשורר הפך לסופר מפורסם, הוציא את הספר הטוב ביותר שלו, והמשיך לעמוד שם, שנה לאחר מכן, גם לאחר מותו.    וחברו, הספיק לעשות את מה שרצה במשך כל חייו. ללכת לאחד-העם פינת שיינקין, להתיישב על שפת המדרכה, ולכתוב שיר אהבה קצר.

 

 3. (הוכחת קיומם של יצורים בשלושה שלבים פשוטים.)

"המדע גורס היום שבכל פעם שאדם מת, נופל כוכב אחד בגלקסיה. אף אחד לא הצליח להפריך זאת עדיין, הרי ישנם אין-סוף כוכבים בחלל שהוא אין-סופי", וכמו החלל, גם הסיפור הזה הוא אין-סופי, חשב לעצמו.  "בחלל, יתכן שבגלקסיות רחוקות ויתכן שבקרובות-עד-שאין-אנו-שמים-לב, יש ירחים. וכמו שכבר למדתם הם חייבים לחייך אל מישהו". הוא עצר בדרמטיות, מתכונן לפאנץ' המוחץ.  "כמסקנה מכך, חייבים להיות יצורים חיים איפשהו ברחבי הגלקסיה." סיים, נשם נשימה עמוקה לקול תשואות רבות. רק מדען אחד שהביט באותו הערב אל עיני אשתו, ידע שאהבתו אבדה בחלל-הזמן. בחורה חייכה אליו מן הקהל.

 

(הסוף.)