Nothing to Write Home About
לירון

לירון, Live& Kickin' Since מרץ שמונים-ותשע, הרצלייני.

מתיימר שלא להתמייר, טובע באותם הדפוסים.

 

הקרימזוניה

מי אני שאזרוק אבנים על הים?

 

29.06.05
17:25
חלומו של הפרופסור לפיסיקה

"חלום זה לא ארע מעולם באמת, על אף שחזר פעמים רבות באותה הצורה בדיוק, למרות שהופיע בחלומם של מרבית האנשים, ואף תועד אצל לאונרדו דה-וינצ'י, באותו הלילה שסיים את חיוכה הכובש של המונה ליזה. חלום תמוה זה, חזר אליו, כמו אצל מרבית האנשים, לאחר שהמציא את הזמן, ובשנייה היחידה שבין חיים למוות. הוא לעיתים מופיע אצל מוסיקאים מתוסכלים, סופרים מצליחים ואצל צעירים החולמים על העתיד. הוא לעולם לא נותן לך להתעורר כל עוד אתה באמצעו, ועל כן, אינך יכול לזכור אותו, ולפיכך, יש הטוענים כי אין הוא קיים."

זה היה הבסיס לעבודת המחקר החדשנית של הפרופסור לפיסיקה, לאחר שתפס שבריר של חלום זה, למרות שלא זכר דבר ממנו. חלק מן הקטע הנ"ל מצא בספרו ליאונרדו דה-וינצ'י, על חלומותיו והמצאותיו, אך את עיקרו של הקטע קרא על חתיכת עיתון ישנה שהשאיר לו סבא כמזכרת.

 

הרעיון היה פשוט. להספיק לתפוס את החלום שכל אדם חולם במהלך חייו יותר מפעם אחת. את אותו החלום שעובר אצל כל בני האדם במשך מאות ואלפי שנים, באופן כמעט טלפתי.

סמוך לתחילת העבודה, מצא סימנים לחלום זה אף בקברים של הקדמונים במצרים, על קירות הפירמידות הענקיות.  עבודתו של הפרופסור הייתה מסובכת מדיי לתיאור מפורט בסיפור זה, אך ניתן לציין שהיא כללה את החזרה לאחור הראשונה שתועדה אי פעם בזמן, למרות שהפרופסור עצמו טען שעשה זאת מאות פעמים קודם כן.  על אף תגלית זו, ורבות אחרות וחשובות שקידמו את המדע המודרני, השקיע הפרופסור עשר שנים מחייו ללא הצלחה למצוא את החלום.

 

לילה אחד, לאחר שניהל שיחה עמוקה עם אדם שיכור בתחנת הרכבת התחתית, הוא היה בחלום, מודע, פעיל. מתבונן בכל פרט ומקשיב לכל מנגינה, יודע שיתעורר רגע אחד לאחר סיום החלום, ולא לפני כן. הוא היה כל כך נרגש שהתקרב לפתרון מחקרו, שנראה כאילו כל חייו הוקדשו לשם כך, וחלומו החל להתערפל, כאילו מזכיר לו שבכל מקרה, לא יתעורר לפני סיום החלום, ולא יזכור דבר כאשר יתעורר.

רגע אחרי שמצא את הפתרון, ורגע לפני שנפסק החלום, נשקה לו אישתו והעירה אותו.

(הסוף.)