12.07.05
10:29
I just wanna get there faster

פתאום, בטלפון. לא, במסנג'ר.

אחרי שבא הטלפון ולקח את הבעות הפנים, באה התוכנה הזו ולקחה את ההבעה הקולית.

ונשארנו עם מילים מתות, כתובות על מסך מחשב, וחלקי פיסוק גזורים, מודבקים בצורת פרצופים.

שם זה קל. שם, שנייה אחרי שכתבת משפט, פתאום אין אף אחד.

אפשר לקום מהכיסא, ללכת לטייל, ולהשאיר מישהו בצד השני, מדבר לעצמו, כמו בקומדיה טיפשית.

שם היא אמרה את זה. בקלילות, כאילו שהיא מדברת על מזג האוויר באביב שעבר. ורק אחרי שהקלדתי סימן שאלה, היא כתבה לא, ואז כתבה בעצם, אני לא יודעת. יש בעיית זמנים.

מה זה בעיית זמנים? היא יוצאת ב-14:35 והוא נכנס לתחנה רק ב-15:15? אין לו שעון? היא לא עומדת בזמנים שהוא מקציב לה?

ואני? אני עומד בזמנים שלה? ובשאר?

השליח הבהב ואיתו הבהבה ההקלה. עכשיו היא תכתוב הסבר מתנצל על זה שזה סתם, שהוא ממילא משעמם, ואני אקליד שזה בסדר, היא לא צריכה להתנצל. הרי אנחנו לא ממש. רק לפעמים, ובלי לדבר. אסור להגיד. ואז היא תשאל אם נרגעתי, ולאט לאט זה יהפוך לצחוק.

אבל היא רק כתבה 'ביי'. שלוש אותיות, שתיים זהות, מסודרות אחת אחרי השנייה. חסרות משמעות.

מנומס יותר מאשר להגיד לשליח למסור שאתה כבר לא שם.

(הסוף.)