25.07.05
14:29
עמליה, חברה של גל.

הלילה הזה חופר חורים בשמיים
את הכאב הזה, תנודות המים
העדינות לא יצליחו להסוות.
 
הלבנה זוהרת ברקיע
והשבילים הדקים זורמים ממני
אל בית הקברות הישן,
הלילה הזה שקט כמו רוחות מדבר.
 
הנשימות שלי הולכות וגוברות, אין לי מנוס
האמת הזו מביטה בי מבעד לקירות
היא מפצירה בי לשכב לישון
להקיא מתוכי את כל השבילים
והמנגינות שעולות ממני הן סדינים אדומים ופרחים יבשים.
 
It's not something I would recommend,
but it is one way to live.
אתה לוקח ממני הכל,
השמיים הבוהקים של עמק הירדן מאפירים
והאהבות שלי עכורות מזה שנים, שכחתי איך מדברים
ואם הייתי מבקשת שתזכיר לי איך הפעולה הזו מתבצעת –
היית מגחך מספרים ולוחש לי שלושים וחמש.
 
אני רוצה לכתוב את היופי הזה אבל
הצלקות שלי הולכות ונפערות, ועם כל שכבה שאכסה אותן
הן רק יבלטו יותר.
    אין דרך אחרת לחשוב את כל זה.
 
We're going to a party, it's a birthday party
It's your birthday party, happy birthday darling
We love you very, very, very, very, very, very, very much.
(הסוף.)