תוגת צעצועיך הגדולים
גיא אבק


נולד ב-1982 בגליל, ומאז משתדל להישאר שם.

כותב בעיקר שירים. קורא בעיקר מילים (בכל מקום, גם על שלטים ועל המדבקות של המשקאות הקלים והשמפו).

מחפש את היופי בכל דבר (ובדרך כלל מוצא הרבה יותר מהצפוי). אוהב מים ושדות ארוכים וחיוכים בקצוות הפה וכמעט כל דבר שמפיק מוזיקה. מאמין שאי אפשר להיות עצובים כשלועסים תפוז. מתאהב, בממוצע, פעם ביום מאוהב.

 בעיקר, כאמור, כותב. לומד גם למחוק.

 (מבקש שתקראו אותו לאט)

נר ליד המיטה

"הזמן הכפרי, הדשן, הרחום,
כמעטיני הפרה אל הדלי.
השמש חובקת את רוך היקום,
לוחשת: כולךָ שלי."

(לאה גולדברג)

הדלת קצת פתוחה לחדר אחר
אבק בבמה 
02.10.05
16:14
שירה שבע"פ - גונד - שירי דדאריה

הגונד הם עם עני להחריד ממרכז הודו. במאה ה-14 הם שלטו באזור הזה ברוב פאר והדר, אבל אחרי כיבוש הקולוניות שם הם ירדו מגדולתם והפכו לעם של חקלאים כפריים ואנשי עמל.
זו שרשרת של שירי אהבה ("dadaria" הם נקראים) שנוהגים לשיר זה לזו אהוב ואהובה, או בתחרויות שירה וריקוד עממיות, שתי קבוצות שירה שרות זו לזו כמו דיאלוג.
[פרטים נוספים אחרי השירים]

[מתורגם מאנגלית]

קנה-הסוכר בגובה אמה
אך בקרוב יגדל לקומתו של אדם
נער, אל תדאג
בקרוב תגדל ותהיה מוכן.

*

צווארךְ נראה עירום בלי חרוזיו
מיטתי בודדה בלי נערתי.

*

היא הייתה אך בגובה אמה
היום קנה-הסוכר גבוה כקומת אדם
שמרים את ידיו מעל ראשו
היא הייתה חברתי מילדות
ולימדתי אותה אהבה.

*

אם תיכנס לנהר, הוא יסתחרר סביבך
ראיתי אותה בחלומי, אך בקומי המיטה הייתה ריקה.

*

מביט, מביט, עיניי נקרעו לרווחה
לא יכולתי לומר מילה והיא כבר הלכה.

*

לימון יבש לא נותן מיץ
בעלי לא אומר מילה וראשי קמל.


שניים מהחוקרים שאפסו את שירי הגונד כתבו "הם מנצחים את העוני בשמחה אמיצה... כל הזמן הם שרים, יוצרים שירה שבעל-פה שלא נכתבת אף פעם, אלא נוצרת מחדש יום אחר יום בכוח השמחה עצמה, מושרת תחת ירח בוהק או לזוהר מדורת עצים גדולה, לקול מכתות התופים ולצלילי צמידי קרסול ויד, ולתנועת כפות הרגליים העדינה...".
כמעט כל טקסיהם כוללים שירה וריקודים, כולל "קרבות ריקודים" בין הכפרים. לכל ריקוד יש שיר משלו, גברים ונשים מתחרים זה בזה בכתיבת השירים ושירתם.

אני התאהבתי בשירים האלה, כי הם אנושיים ופשוטים ונאים כל כך (מלשון נא, וגם נאה). אין בהם ולו שיר דתי אחד, כולם מדברים על אהבה, מוות, משיכה, געגועים, בדידות - מוכיחים לי שוב שהצרות והפחדים שלי משותפים לא רק לסביבה הקרובה שלי או אפילו לעולם המערבי בלבד, אלא גם לאיכרים הודיים שמעולם לא הכרתי ואולי גם לעולם לא אכיר.

השירים וחלק מהמידע על הגונד נלקח מהספר הנפלא Oral poetry, שמצאתי בדוכן קטן בשוק קטן בגליל.

(הסוף.)