Nothing to Write Home About
לירון

לירון, Live& Kickin' Since מרץ שמונים-ותשע, הרצלייני.

מתיימר שלא להתמייר, טובע באותם הדפוסים.

 

הקרימזוניה

מי אני שאזרוק אבנים על הים?

 

08.11.05
15:49
אקורד סיום ללילות החורף

 
כאשר חזר הביתה באחד הערבים החורפיים, שבהם הגשם טפטף לעיתים בחזקה ולעיתים ברכות על גג

ביתם, הודיע שהוא עוזב. בתחילה לא הבינה, חשבה שהוא מתלוצץ או מתכוון לעזוב את עבודתו,

וכשהבינה כבר לא הייתה מופתעת כל כך.  היא ידעה שיום  זה יגיע ורק שאלה "לאן תלך?".  "אצא מחר

בבוקר ואמצא לי מקום, במקרה הרע אחזור אל ההורים  לזמן-מה. הלילה אשן פה", ענה, עיניו מתגלגלות, 

מבהירות לה כמה מבולבל היה. היא חיבקה אותו חזק והוא  חיבק בחזרה, כמו שידע שהיא אוהבת.

ברגע זה הבין שאין דרך חזרה, שעליו לעזוב, והיא לעומתו עוד חשבה שבלילה תצליח לשכנעו.

כשהלכה לישון שאלה אם הוא מתכוון לבוא, "כי כבר מאוחר", והוא ענה שעוד לא, ושיש לו עוד כמה דברים

לעשות לפני שיבוא לישון. כשנכסה למיטה ושמעה אותו אורז את ספריו, נרדמה.

 

(הסוף.)