אודות איה
איה

(1) ארץ-ישראל-היפה
(2) מין של עוף דורס
(3) אבא של רצפה, פלגש שאול..
וזו גם אני. חיילת בסדיר ביום, משגעת פילים בלילה.

16.09.02
19:31
נוסטלגיה

בשנות הקסם של ילדותי ונערותי הייתי מבלה עם זוג הורים ו-3 אחים בחלל המצומצם של המכונית שלנו שעות ארוכות.
אנחנו גרים בקצה של המדינה וההורים שלי נהנים מטיולים ומסעות בערך באותה מידה שאני נהנת מאכילת עוגות שוקולד נמסות. הם מתים על זה..
בערך בכיתה י' נמאסו עליי סופית ורשמית הקלטות שנדחפו לטייפ על ידי הוריי והתחלתי להכין קלטות לאוטו בעצמי.
אבל כמו שג'ון קיוזק אומר ב'נאמנות גבוהה', הכנת אוספים זה לא עניין פעוט. צריך להשקיע הרבה מחשבה כדי שיצא אוסף ראוי. הרי לא מדובר פה רק על אקט ההקלטה. יש לשקול בכובד ראש למי מיועד האוסף ומתי יאזינו לו. ובמקרה של משפחה שלמה בתנאים קאלסטרופוביים, כשהאחים הקטנים שלי הורגים אחד את השני במכות במושב האחורי, ההורים שלי נואמים נאומים מהמושבים הקדמיים ואני ואחותי על סף איבוד העשתונות במושב האמצעי, זה לא פשוט.
בסוף יום הקלטה, כשכל הדיסקים מפוזרים על הרצפה בחדר ובחיקי קלטת אחת קטנה שעל עטיפתה כתוב סדר השירים בכתב מסולסל, הייתי נופלת עייפה אך מרוצה על מיטתי, מלאת תקווה שהקלטת תתקבל באהדה.
היום, כשאני שומעת את burning down the house של טום ג'ונס והקרדיגנס אני נזכרת באח שלי מתופף בהתלהבות מאחורי. בsexy boy של air עולה לי מייד דמותה של אימי מעווה את פניה בהבעה שכולה תהייה
ו every ghetto של לורין היל תמיד מזכיר לי איך הופתעתי כשאבא שלי שאל אם אפשר לשמוע את כל הדיסק בהזדמנות.
בדיוק כמו שאנשים אחרים מצטמררים מריחות של ילדות, אני רק צריכה לשמוע שיר פופי ישן וכולי אפופת געגועים.

(הסוף.)