דברים של עומר
עומר אחד

פתאום כבר בן 25.
זה מרגיש לי מוזר.

תל אביבי מתחיל. סטודנט מתחיל. מקווה להתחיל עוד כל מיני דברים בעתיד הקרוב.

מתאהב על ימין ועל שמאל בדמויות שלא אכיר לעולם. מתכנן יום אחד לעשות משהו גדול. משהו שיזכרו אותי בגללו.

אם הייתה לי מצלמה, הייתי מצלם את השמיים של השקיעה של אתמול.
(אם הייתי מרגיש שאני יודע איך, הייתי כותב - אבל אני מעדיף לצלם.)
היו בהם המון צבעים, ועננים שנראו כאילו ילד שיחק ומשך אותם מסביב לעצמם. כמו בסרטים.
זה אמנם סימן שמתחיל הקיץ, ושנגמר לי החורף, אבל זה עשה לי טוב.
אנשים ודברים שעומר אוהב:

(רשימה חלקית במיוחד)

18.12.05
01:52
Solo Piano

אתמול התחיל פתאום החורף.
לא שלא חיכינו לו - אבל כשהוא התחיל אתמול, זה הרגיש כאילו זה בא בהפתעה.
היום בבוקר כבר היה אויר נקי. נקי וקר. כמו שאני אוהב. ואמנם לא יצאתי מהבית עד הצהרים, אבל כשיצאתי דאגתי להתלבש יפה. לכבוד החורף.

בלילה, אחרי שעות של צפייה בטלויזיה, נזכרתי שזהו סוף סוף לילה של חורף ושאסור לבזבז אותו ככה. החלטתי שכל החברים שלי כבר עסוקים או ישנים, אז עשיתי לעצמי רשימה של מטלות שהכי נכון לעשות לבד בלילה.
המוסיקה בדרך היתה טובה. הסופרפארם היה סגור. התיבה לשירות עצמי הועברה משום מה אל תוך הבנק. לא היה לי כח ללכת עד לאוזן רק בשביל סרט שבכל מקרה מותר שישאר עוד יומיים, אז עצרתי לשתות קפה ברוטשילד - כי רונית אמרה, וכי דאגתי לשים בתיק ספר קטן שקיבלתי ועשה חשק, וכי עובדת שם אחת שאני נורא רוצה לאהוב יום אחד.
הסיפור השני התחיל מצויין. חייכתי בקול רם. שקעתי לתוכו לרגע ופתאום שמתי לב שהיא כבר בכלל לא מאחורי הדלפק אלא ליד האופניים שלה, חייכה לשלום ונסעה.

אחר כך הגיע איזה בחור אחד ושאל אם אני מדבר עברית, כי הוא רעב ומקווה שאני אעזור לו עם כמה שקלים. (אני מכיר את הבחור. לפני שבועיים ראיתי אותו רב עם שניים אחרים על הכסף שלא היה לאף אחד מהם. הוא לא היה נחמד.) הצטערתי והוא הלך.

הגעתי לנקודה שאפשר לעצור בה לרגע והחלטתי לסיים את הסיפור על הספסל ליד הבית. בדרך פגשתי שוב את הבחור, שביקש שוב כסף. עניתי שאם הוא רוצה אני יכול לקנות לו סנדוויץ' - הוא התעקש שזה לא לעניין לקחת ממישהו סנדוויץ', ושיש לו כבר עשרה שקלים, אז השלמתי לו לעשרים וביקשתי שילך ישר לקנות משהו. הצבעתי על הדלפק והמשכתי, אבל כמה צעדים מאוחר יותר הסתובבתי אחורה כדי לבדוק. הוא לא עמד בתור ואני החלטתי שעדיף שלא להסתובב שוב.

התיישבתי על הספסל. הסיפור נגמר לי נורא עצוב.
עצרתי הכל לרגע. התרכזתי בחורף. נשמתי אויר נקי וקר. וזהו. חזרתי הביתה, לכתוב את הכל.

(הסוף.)