אופסילמבה
דנה

הבט במילה. הנח לה לנוע.

[חזי לסקלי]

תמונותתמונותתמונות
הופס
לפניי שמתים בשקט צריך:
ללמוד איך עושים גלגלון, ולנגן על משהו, לביים הצגה, ציור ענקי, לכתוב מחזה 
ספטמבר
ג'ק פאבר-אלכוהול אחר הצהריים, יהודה עמיחי- כי מאדם אתה ולאדם תשוב, התרגשות בלתי נתפסת, שיזוף בלתי צפוי.
01.02.06
20:13
רעיון שאני מנסה לנסח כבר כמה ימים:

התיאטרון והספרות דומים יותר מכל שתי אומנויות אחרות. הן בגלל שבשתיהן צריך המספר והצופה למקם עצמו בתור אדם אחר, במציאות אחרת, והן בגלל הדמיון גדול שבין תהליך העבודה על הצגה לבין הניסיון לספר סיפור שלפניי השינה לפעוט דעתן: וזאת כאשר השחקן הוא המספר, שכמו במטאפורה שלעיל נאלץ לענות לעצמו ולצופה על שאלות שאין להן זכר בטקסט, ואילו הבמאי הוא מי ששומע את הסיפור, מעיר הערות ומבקש שתקום להביא לו כוס מים ואם אפשר תשאיר את האור הקטן דולק.

(הסוף.)