באופן זמני/תמידי
אור

 

משהו בין אוקיינוסים. בין ערים. בין חלומות.

ו-

בעיקר שירי אהבה

ו-

פעם הייתי גם פה

ו-

אל תפני לאחור: אין כלום מלבדך.

מרחב אינו אלא זמן בהתגלות שונה,
מקומות שאהבנו לא נוכל לעזוב"

(מקומות שאהבנו/ איוואן ו. לאליץ')

17.02.06
19:50
כלות הנשימה

“מעולם לפני כן לא טעמתי כל כך הרבה מתח, כל כך הרבה גיהנום, כל כך הרבה גן עדן”.

איך היא יכלה
ממרחק של שנים
לצמצם אותו לאותיות
גבר שהבטיחה לו שתנשא לו
כשיצייר יצירת מופת. גבר
שצייר אותם יחד הוא שם איתה
בשבילה. כל הצבעים והסערה שבעולם
איך אפשר לחזור לשאוף ולנשוף
בקצב קבוע.

פעם בערבים הייתי מספרת לו
על ציירים שאהבתי, על אהבות גדולות
כמו סיפורי לילה טוב על
כל מה שמעציב אותי.
והוא
שהדירה שלו טבועה ספרים
ואין בה צבע אחד שילחם במרצפות האפורות
לא הבין לפעמים
את הצורה שבה אני רואה
אבל הוא כותב לי מכתבים
ואני עונה מספרת על אופק שונה משתקף.

אני יודעת שאני והוא
לא נתחמים בציפיות
אנחנו אסון שמחכה לקרות.
אבל שואפת ביאוש לסמן בכל פינות העיר
את צחוקנו השיכור מודדים כוכבים מתחבקים
ויודעים
שאנחנו סוג חדש של חמצן.

אגב, הציטוט מאלמה מאהלר היקרה לי כל כך. את הציור אפשר לראות בקטע "מינימונולוג ושיעור אמנות". קוקושקה ואלמה.
(הסוף.)