דברים של עומר
עומר אחד

פתאום כבר בן 25.
זה מרגיש לי מוזר.

תל אביבי מתחיל. סטודנט מתחיל. מקווה להתחיל עוד כל מיני דברים בעתיד הקרוב.

מתאהב על ימין ועל שמאל בדמויות שלא אכיר לעולם. מתכנן יום אחד לעשות משהו גדול. משהו שיזכרו אותי בגללו.

אם הייתה לי מצלמה, הייתי מצלם את השמיים של השקיעה של אתמול.
(אם הייתי מרגיש שאני יודע איך, הייתי כותב - אבל אני מעדיף לצלם.)
היו בהם המון צבעים, ועננים שנראו כאילו ילד שיחק ומשך אותם מסביב לעצמם. כמו בסרטים.
זה אמנם סימן שמתחיל הקיץ, ושנגמר לי החורף, אבל זה עשה לי טוב.
אנשים ודברים שעומר אוהב:

(רשימה חלקית במיוחד)

07.03.06
00:44
הקפוטה ואני

מעולם לא אהבתי את פיליפ סימור הופמן, אבל חזרתי עכשיו מהקפוטה.

כשהסרט נגמר לקח לי קצת זמן לקום מהכסא. לקחתי קצת זמן גם כדי לשתוק ולהחליט מה אני רוצה להגיד. התיישבתי על המדרגות הנעות בדרכנו למטה (בעיקר כדי לשרוך את השרוך) וכשקמתי, הסכמתי להודות שפיליפ סימור הופמן הוא לא שחקן גרוע (אבל התעקשתי, בלב, שהוא פשוט typecast).

הסרט היה טוב - אבל הוא נוראי. לא אהבתי אותו מאותן הסיבות שלא אהבתי את נקודת מפגש.
יכול להיות שאני הופך לאט לאט לילדה בת 12, אבל אני פשוט לא מבין את האופנה הזו: ניקח סיפור עצוב או רע (אפשר גם להמציא אחד - אבל זה הרבה יותר יעיל כשהסיפור אמיתי) ונעשה ממנו סרט. כך יהיה רע לכולם.

בדרך הביתה שמעתי את What a Wonderful World של ההוא עם השם המצחיק, ולרגע חשבתי שאולי אני צריך להמשיך לראות את הסרטים האלו, רק כדי להזכיר לעצמי כמה אני מעדיף דברים כמו Amelie או Garden State. ואז נזכרתי שמזוכיזם כבר לא עושה לי את זה כמו פעם.

(הסוף.)