תוגת צעצועיך הגדולים
גיא אבק


נולד ב-1982 בגליל, ומאז משתדל להישאר שם.

כותב בעיקר שירים. קורא בעיקר מילים (בכל מקום, גם על שלטים ועל המדבקות של המשקאות הקלים והשמפו).

מחפש את היופי בכל דבר (ובדרך כלל מוצא הרבה יותר מהצפוי). אוהב מים ושדות ארוכים וחיוכים בקצוות הפה וכמעט כל דבר שמפיק מוזיקה. מאמין שאי אפשר להיות עצובים כשלועסים תפוז. מתאהב, בממוצע, פעם ביום מאוהב.

 בעיקר, כאמור, כותב. לומד גם למחוק.

 (מבקש שתקראו אותו לאט)

נר ליד המיטה

"הזמן הכפרי, הדשן, הרחום,
כמעטיני הפרה אל הדלי.
השמש חובקת את רוך היקום,
לוחשת: כולךָ שלי."

(לאה גולדברג)

הדלת קצת פתוחה לחדר אחר
אבק בבמה 
29.03.06
15:07
פירורים מהמחברת הקודמת א'

התחלתי מחברת חדשה לא מזמן. את שתי המחברות קיבלתי מחן. הראשונה כרוכה בידיה בנייר-אורז לבן ודק, שזור עלים עדינים ירוקים. אני אוהב עדינות במחברות, קיבלתי פעם מחברת עם ציור גדול עליה והמילה "שירים", ולא יכולתי לכתוב בה. אני צריך שהמחברת תשתוק כדי שאני אוכל לדבר בה. חן ידעה את זה, והכינה לי מחברת יפהפיה: המחברת החדשה עטופה בנייר דקיק ועדין אחר, וסגורה במנעול-צדף על חוט-קש כזה (אין לי מושג איך קוראים לו), שמקנה מעט קסם וחגיגיות לכל פתיחה של המחברת.

אז המחברת הקודמת נשארה מאחור. פרסמתי ממנה כמה וכמה שירים כאן (החל משירי העצב העמוק וכלה בגרביים), אבל יש בה עוד הרבה שאריות, טובות יותר ופחות, שדחקו בי לצאת קצת לנשום אוויר.
אז נראה לי שהם יסתכמו בשני צרורות, אולי שלושה, כדי לא להכביד עם המון שירים בבת אחת. יש פה רסיסי שירים ויש פה שירים מלאים או סקיצות ויש כל מיני. מקווה שתיהנו.
[ואני רוצה גם לשמוח בפומבי על שעומר עדכן את התמונות המתחלפות בראש האתר, ושם גם שם תמונות שצילמתי]



במלונה
אני מאמן את כנפי השירה שלי
למרוט נוצותיהן עד עצם שבירה
שהנפנוף יפיק קול שריטה באוויר.



* (לֶשירה)

אני אוהב אותך גם בשיחות ממתינות
גם בפתחן של דלתות
גם בין זרועות
בנשיקות
בֶּפחות

במעטפה
בתיבת הדואר
על השולחן במטבח
על המיטה בחדר השינה הישן שלי
בשדות, אני כותב לך שאני עוד אוהב אותך.



זה הרבה יותר מסובך מזה
אני משָלֶחַ אותךְ
ומתנחם במחשבה שזה אצילי.



נשאר לי בפה (לחֵן)
וגם הלחיים שלי אוהבות אותך
ויש לך מגע כמו של ספר שירים
ומיתר רוק נמשך משפתינו כשניתקנו ופקע
והעיניים נפקחו, וחיבקו אותי ריסים

אין לך גוף-גיטרה אבל כשאני פורט
על מותנייך אז בוקעת מנגינה
התלתלים שלך לימדו אותי שבקצה חוט הטלפון
מחכֶה מקור ההשראה.



בלילות אני אוחז בשולי שמיכתי
כילד המציץ מחלון



אני יהודי
מהצד בו שוקעת השמש
מהיד עם השעון
מהזמן של צפצוף החדשות
מהצפירה.



* (ליסמין)
חלמתי שאני נותן לךְ שמיכה
ובחלום הבא ביקשתְ להחזיר אותה.
החלום הזה בכלל לא היה עלייךְ
אבל גנבתְ את הבמה
הייתְ יפה.

הנשיות מלאה שוואים
את זה לימדו אותי השירים.
(הסוף.)