תוגת צעצועיך הגדולים
גיא אבק


נולד ב-1982 בגליל, ומאז משתדל להישאר שם.

כותב בעיקר שירים. קורא בעיקר מילים (בכל מקום, גם על שלטים ועל המדבקות של המשקאות הקלים והשמפו).

מחפש את היופי בכל דבר (ובדרך כלל מוצא הרבה יותר מהצפוי). אוהב מים ושדות ארוכים וחיוכים בקצוות הפה וכמעט כל דבר שמפיק מוזיקה. מאמין שאי אפשר להיות עצובים כשלועסים תפוז. מתאהב, בממוצע, פעם ביום מאוהב.

 בעיקר, כאמור, כותב. לומד גם למחוק.

 (מבקש שתקראו אותו לאט)

נר ליד המיטה

"הזמן הכפרי, הדשן, הרחום,
כמעטיני הפרה אל הדלי.
השמש חובקת את רוך היקום,
לוחשת: כולךָ שלי."

(לאה גולדברג)

הדלת קצת פתוחה לחדר אחר
אבק בבמה 
11.04.06
14:06
פירורים מהמחברת הקודמת ב'
כפי שכתבתי בחלק א': "המחברת הקודמת נשארה מאחור. פרסמתי ממנה כמה וכמה שירים כאן, אבל יש בה עוד הרבה שאריות, טובות יותר ופחות, שדחקו בי לצאת קצת לנשום אוויר. נראה לי שהם יסתכמו בשני צרורות, אולי שלושה, כדי לא להכביד עם המון שירים בבת אחת. יש פה רסיסי שירים ויש פה שירים מלאים או סקיצות ויש כל מיני. מקווה שתיהנו."
זה כנראה החלק האחרון.
(יכולתי להשבע שאת "זיעה סתווית" ואת "צדפים" כבר פרסמתי פה פעם. הסתבר שטעיתי.)


שיר אהבה (לחֵן)
אט אט אני מִתְרַגֵל לפּנייךְ
כמו חול האבנים בכנרת
שלומד את צורת הגוף שישן בו
ומחבק אותו בערסול קוֹלגָלים.

כשאוכל להרדם בפנייך
אדע שאַת בֵּיתִי.



*
מתי נשורר את המקומות הפתוחים כל הלילה
שזורמים ונכנסים ויוצאים בהם
וביום אין אתם רואים?


זיעה סתווית
את נמה לצדי והחלון פתוח לרווחה
ממקומי אני רואה את הֶעַבִים נעים
את הֶעַלִים ברוח מרעידה
מחשבתי עפה.

תלם גבך הרך מבהיק זיעת אלוּל
בארצות אחרות העצים מסמיקים, מתפשטים
אני נושם לאורכךְ ואת נרעדת
מקורים נסגרים, קרומי רגליים ניתקים מאגמים.



* (לחֵן)



חודש
קוּרי עצב דולפים כמו
דם בחלבּוֹן:
אני שורט את הקירות באנכים ישרים
בכל לילה בלעדייך
נוזל דרך הסדינים לרצפה.

(את תהיי הזרע שלי
ותרוצי לקראתי כמו שעטת עדר
אני אהיה הביצית שלך
ואפרוש לקראתך זרועות וידיים.)



 
*
מחייכים שירה
כן
כך אנחנו
הולכים.


צדפים (לחֵן)

א. צדפי מיטה

הצדפים שנתתְ לי קשורים על מוט מיטתי
כשאני נרדם אני שומע אותךְ הומַה בהם.
נגור ליד הים ומדי בוקר
אקטוף לךְ צדף אל הכרית
כי אין טוב מצדפים על המיטה.

ב. הקדשה לספר שירים ריק

           "From a little shell
              at the bottom
                    of the
                      sea

                                                  מצאתי אותךַ"

ג. שברי חרס

זוכרת, כשהלכנו בשדה לראות את תלוליות החולד
חיפשתי חרסים באדמה,
ובדרך הביתה ידי העלתה חרס, ואז עוד אחד,
שני שברים קטנים שהיו פעם כד, קערה או כלי-אהבה.

לפעמים אני מוצא שברי צדף באדמה
וחושב שכולנו היינו ים.

ד. צפצפה

בדרך הביתה הראיתי לך את עצי הצפצפה
סיפרתי שבקיבוץ שלי הם צומחים בשפע
"לכל עלה יש צד אחד ירוק וצד אחד לבן",
הפכתי את העלים מצד לצד. רצית להמשיך ללכת.

ה. גאות

כשהגענו הביתה הגענו למיטה,
היינו כצדפים.



אהבת חורף


בדממת אצבעות
הפחד נמס להיסוס
עור הוא מדרחוב
הכניסה רק לפנים מחייכות

בבוקר נתחמם זה לזו כמו חביתיות
החלון ייצוק עלינו אור מייפל וחמאה
ורק הוא יעמוד בתווך:
אנחנו לא נתקרר, העולם לא יתחמם.

(הסוף.)