באופן זמני/תמידי
אור

 

משהו בין אוקיינוסים. בין ערים. בין חלומות.

ו-

בעיקר שירי אהבה

ו-

פעם הייתי גם פה

ו-

אל תפני לאחור: אין כלום מלבדך.

מרחב אינו אלא זמן בהתגלות שונה,
מקומות שאהבנו לא נוכל לעזוב"

(מקומות שאהבנו/ איוואן ו. לאליץ')

12.04.06
19:23
לבן
הנחתי חרציות על אדן החלון שלי. זו דרכי לסמן לעולם שאלו ימים חדשים. זר חרציות לבן וכל האביב הזה. עדיין מלאה במעין קוצר רוח שכזה שמעיד שאביב, שהשמש שם בחוץ, שיפה פה כל כך, שאני מלאה בגעגוע.
ועכשיו, פסח, ואני מרגישה קצת לבד כאן, בלי שום סדר או אהובים סביבי שיעירו כמה השיער שלי ארך, אם יפיתי בשנים האחרונות, שאני כבר "כמעט אישה", שישאלו על הלימודים ועל תכניות לעתיד. ונזכרתי בג'ו, הנערה בלבן של וויסטלר, וחייכתי לעצמי איך כשהייתי קטנה בכל שנה לפני הסדר אמא קנתה לי שמלה לבנה חדשה. ואנשים תמיד אמרו שהשיער שלי ארך, שאני כבר כמעט אישה. ג'ו, והאהבה המסובכת שלה לוויסטלר וכמה שלפעמים אני מבינה אותה. אז הנה - נערה בשמלה לבנה, ושיער ארוך, וכל הגעגועים שלי הביתה. http://www.thefineartcompany.co.uk/Impressionists/624_whistler_white_girl.jpg
(הסוף.)