אני
אסף אסולין

נולדתי ב-1984 ברעננה.

מתרגש מאוד מכתיבה וגם כותב.

אוהב מאוד פסנתרים ולפעמים קולנוע.

שם לב לנשים מסוימות מזמן לזמן.

כרגע, לומד בבית הספר "סם שפיגל" שבירושלים

30.05.06
22:27
פניה הצוחקות של מיכאלה

קלת דעת היא נשענה על הספה ואכלה גלידה מגביע זכוכית. ארבע עשרה קיצים מלאו למיכאלה ואני מכיר אותה בקושי שבוע. בחוץ, כל האספלטים של העיר לחשו, כמו גחלים לוחשות. 'תנגן לי משהו', היא אמרה. 'לא חשוב מה'. גיששתי אל הפסנתר בתחתונים. זה בסך הכל אילתור קטן של לילה. 'זה דווקא יפה, אתה יודע'', היא אמרה מבלי להסביר ובינתיים הדליקה סיגריה והתיישבה לצידי (מקום השמור לאחותי, בדרך כלל). מיכאלה מסתכלת על האצבעות מקרוב ופניה משתנות כמו הצלילים. ליבי אז שחרר מעצוריו והפסנתר שחרר גלגליו. התגלגלנו עם פסנתר בכל הבית, כמעט והתנגשנו במקרר. היא צחקה בקול רם והכתפיה הסגולה שלה נזלה ממנה. מהקירות שמענו את השכנים מתלוננים. 'זה בסדר' אמרתי לה, 'תמיד הם ימצאו על מה להתלונן השכנים המעצבנים האלה'. והמשכנו לצחוק.


כל הלילה התגלגלנו עם הפסנתר ברחובות העיר ובזריחה כבר הגענו עד לכינרת, שם נאספנו תחת השמש ששרפה את העור. צללנו לתוך עצמנו. עוצמים את העיניים, נרדמים, חולמים. אלו היו שלושת הימים היחידים בחיי עד אז שהורי לא ידעו איפה אני, אבל אמרתי לעצמי, נמאס כבר, אני ילד גדול. בשביל מיכאלה זה לא היה סיפור גדול, היא הייתה בורחת מהבית לשבועות שלמים. היא ישבה לצידי על המזח וגירדה במה שנשאר מהציפורנים האכולות שלה את העץ הרטוב. 'אני בטוחה שהם אפילו לא ניסו לחפש אותי הפעם, הם אנשים זרים, הם שקופים בשבילי', היא סיכמה ושתקה ואז אמרה שוב את המילה 'שקופים' וקפצה לתוך המים.

בלילה האחרון, כשהלכתי לעשות פיפי, בין השיחים ליד המים מצאתי גור כלבים מת. גור קטן בצבע חום. קראתי למיכאלה שתבוא לראות והיא הרימה אותו לידיים, כאילו היה עוד חי. היא ישנה איתו כל הלילה בשק שינה. לא הצלחתי להרדם. עיניי לא הצליחו להרפות מהמראה היפה והעצוב הזה. בבוקר ערכנו לגור המת טקס מיוחד עם פרחים שמיכאלה קטפה. בסוף הטקס שרפנו את הגופה שלו במדורה ואת האפר השלכנו לכינרת.

אחרי הקיץ כמעט ולא ראיתי את מיכאלה. בחודש אוקטובר העלים בחצר אצלנו נשרו בצבע צהוב ואבא שלי מצא עבודה חדשה. מידי פעם פניה של מיכאלה הופיעו בחלון. פניה הצוחקת מופיעות ונשכחות.

(ומסתיו נהפך לחורף ונעלמה כבר לגמרי)

(הסוף.)