אודות יותם
יותם

אוהב סוגריים וספרי שירה
משתדל לקרוא, לראות ולשמוע. כמה שיותר.
מנסה לתמרן בין חוסר הבנה להתאהבות מוחלטת.

רק לטרופי דעת

things behind the sun

"מכל המילים העצובות שיש, אלו העצובות ביותר: זה יכול היה להיות"

01.06.06
23:16
ירח מסתכל לי בחלון

 

נזכרתי היום איך הייתי קטן פעם, נזכרתי בתנור הגז עם שלושת גופי החימום בצורת ריבוע, בעוגיות החמאה של יום שישי, באבא מנגן לי בגיטרה. נזכרתי איך אהבתי במיוחד ארבעה שירים; "ערב מול הגלעד", "בלדה על סוס עם כתם על המצח", "הליצן" ו"גן השקמים". איך יום אחד ההורים נכנסו בבהלה לחדר הילדים שלי ומצאו אותי בוכה וכששאלו מה קרה השמעתי להם את "אמא" (...הו אמא, חבקיני חזק...) בטייפ הקטן שלי ויבבתי על כך שהשיר מרגש אותי. נזכרתי עוד איך הייתי גומע ספר בארוחת הבוקר, ושאכלתי בכלל ארוחת בוקר, את העציצים והסלון הנוראי בצבע חום, נזכרתי איך שכשגדלתי קצת אהבתי לשמוע את המוזיקה הישנה של אבא, את קרול קינג וג'ואן באזז, את אריק אינשטיין עם "תוכי יוסי", את מיקי גבריאלוב עם "אבא סיפור" ואת הקול הענוג של שאדיי והגיטרות של פינק פלויד. נזכרתי איך אבא הביא לי פעם דיסק של קווין והבטיח לי שאני עוד אודה לו (בדיוק כמו בכל סיפורי הרוק הישנים האלו), ואיך אהבתי במיוחד שני ספרים-'המלאך' של אפרים סידון ו'הילד שמכר את צחוקו' של ג'ימס קריס- ואיך שנים אחרי-כן אצליח למצוא אותם בחנות ספרים וארכוש אותם במהירות, לפני שמישהו אחר יגנוב את שני הספרים שחדרו לליבי בילדותי ולא עזבו מעולם. נזכרתי בכל כך הרבה מוזיקה, ב"אדון שוקו", ב"שיעור מולדת" ובנעימות המוזיקליות של "ילדת השלג" ו"סימפוניית הצעצועים" ו"פטר והזאב" ובכל המשחקים ומקומות המסתור, כמה שהייתי אמיץ יותר ושובב יותר ומלא הרפתקאות. איך יכולתי להתאהב בקטיפת תפוז ישר מהעץ או ממרחבי הפרדס שמעבר לכביש ומאוסף הפרפרים של אבא ומגורי החתולים ומהאופניים.

אתמול בחצות נכנסתי לים בנתניה, רק עם תחתונים. היה קר וחם באותה העת, אף פעם לא הרגשתי ככה. הכל היה שחור ואני חושב שהרגשתי שפתאום,אחרי הרבה זמן, טוב לי ככה. שבסדר.

(הסוף.)