אופסילמבה
דנה

הבט במילה. הנח לה לנוע.

[חזי לסקלי]

תמונותתמונותתמונות
הופס
לפניי שמתים בשקט צריך:
ללמוד איך עושים גלגלון, ולנגן על משהו, לביים הצגה, ציור ענקי, לכתוב מחזה 
ספטמבר
ג'ק פאבר-אלכוהול אחר הצהריים, יהודה עמיחי- כי מאדם אתה ולאדם תשוב, התרגשות בלתי נתפסת, שיזוף בלתי צפוי.
16.07.06
21:38
ספות ירוקות בקלינקה, שמן גוף בריח אשוח, לבכות במקלחת

כלב שחור הלך מאחורינו ונבח ממרחק ביטחון. עמדנו בפרדס, עישנו סיגריות. אמרתי לגל שקורים לי לפעמים דברים ואני מייד חושבת שאם הייתי עושה סרטים הייתי משלבת אותם בהם. אבל, גל אומרת, החיים זה לא סרט, רוב הזמן שום דבר לא קורה. 

אם היית סופרת, גל שואלת, איך היית כותבת? טוב, לא כמו רומן רוסי מהמאה השמונה עשרה. אבל כמו זה היה נראה?

כשמשהו קורה בסופו של דבר הוא מרגש אותי מתחילתי ועד קצותי, ודמעות זולגות ממני. זה קורה כשאני תולה כביסה ומדמיינת שמישהו מתגנב בין הקירות שאני תולה לי, זה קורה לי כשאני מצפה לדברים כמו הופעה נהדרת, זה קורה לי תמיד כשאני איתך. זה לא אבסורד? להרגיש, לעשות אהבה עם מי שעזבת כי לא אהבת מספיק.

וכשלא קורה כלום, אני אומרת, החיים לא נראים כמו סרט של במאי שאוהב לעשות סרטים ריקים. אני לא מרגישה שאני חיה בתוך אלפנט או משהו כזה.

הכלב השחור שלי מחכה לשעת כושר כשאני בוהה וכולי כלום מנכולי. הוא מתקרב ושוקע בי מכף-רגל ועד ראש [ממטולה עד אילת]. בלי לשים לב אני מתכרבלת אולי כי תמיד משהו בי מחכה לחום אנושי, מחכה לאדם הבא לשקר לו לשקר על כולו.

כשאני בוכה, אני אומרת לפסיכולוגית שלי, תמיד הבכי הוא מחוסר אונים, או מפחד. הלוואי שיכולתי-

להפסיק לפחד. להפסיק לשקר.

הפסיכולוגית שלי שאלה אותי מה אני רוצה בעצם. אמרתי לה שאני לא רוצה להיות מי שתראה לכולם מי אני באמת. שאני לא רוצה להיות מי שתספר להורים שלה שהיא משקרת מאז שהיא זוכרת את עצמה, או בעצם מאז שהיא יודעת מה ההבדל בין אמת לשקר כדי לא לאכזב אותם, כדי לא לקבל את המבט המופתע מאוכזב הזה. היא אמרה שאני האמיתית הרבה יותר נחמדה בעינייה. שתקתי. שאלתי אותה אם היא חושבת שזה בסדר מצידי לברוח לירושלים ליומיים או ארבעהימים או כלהחיים, והיא אמרה שאני אקח את כל הזמן שאני רק צריכה. הצטערתי פתאום שהסתפרתי. לא יודעת למה.

אבל יצאתי מהקלינקה והלכתי ישר הביתה, כי מעבר לדחף לנשום תמיד קיים הדחף לשקר כדי להראות נחמדה. [גם לעצמי?]

בתוך האסלה השתן שלי נראה חם וחי כל כך. צבע עמוק כמו של לכה, מנוגד לקליפה הבוהקת שלי. לפעמים קשה לי להאמין שיכולתי ליצור משהו כל כך חי. זה לא קורה לי אף פעם כשאני איתך.

(הסוף.)