שמעו ישנם לילות שבהם העולם כולו נדחס אל גלגלי העיניים שלי ומתחת לציפורניים שלי. אני מסתגרת בחדר ושומעת שוב ושוב את אותו השיר של בריאן אינו או דיוויד בואי כדי לא לחשוב על ההלי-קופ-טרים שעפים לי מעל הראש וקוראת ג'ק קרואק או פלובר או מישהו אחר והעולם, מלא חיים,  מלא באנשים שאינם מכירים אותי, מתפרץ אליי חזק ובלתי צפוי כמו סופת חול, וכל זה קורא לי הרחק ממני.

החיים המזדיינים הם מה שקורה כשאני עושה תוכניות אחרות. אני מדליקה סיגריה בסיגריה ולא חושבת על זה, שותה דייט קולה כדי להראות כמו עמוד כרום. אבל הרגעים האלה הם הרגעים הרעבים ביותר שאני יודעת בשבוע או אי פעם, נדמה לי שאתפוצץ מרוב תשוקה לצאת מתוך הכל כל זה.