אופסילמבה
דנה

הבט במילה. הנח לה לנוע.

[חזי לסקלי]

תמונותתמונותתמונות
הופס
לפניי שמתים בשקט צריך:
ללמוד איך עושים גלגלון, ולנגן על משהו, לביים הצגה, ציור ענקי, לכתוב מחזה 
ספטמבר
ג'ק פאבר-אלכוהול אחר הצהריים, יהודה עמיחי- כי מאדם אתה ולאדם תשוב, התרגשות בלתי נתפסת, שיזוף בלתי צפוי.
28.10.06
13:31
about beauty (קטע אישי ובלתי מחייב)
שוב אני מרגישה שקילפו מעליי שכבת ניילון נצמד מגוננת

מאז שחזרתי מפולין החלומות שלי נעשו מוחשיים ומתוסרטים, עם ארט דיירקטינג מעולה, קצת מזכירים את  הסרטים של ווס יקירי. והחיים, בעקבותיהם, מקבלים טוויסט מוזר ובלתי צפוי. אני מוצאת יופי גם בקיא של שיכורים, מתרגשת עד דמעות מנסיעה בטנדר של דין מאחורה, עם שמלה מתנפנפת.

אנחנו שומעים גלגלצ. השעה היא ארבע לפנות בוקר, ולפתע מגיח שיר של פיונה אפל. זה הרגע בו אני באמת לא יכולה יותר להעמיד פנים אדישות (ומתחילה לבכות). דין מחכה בסבלנות עד שאסיים, ואז שואל מה קרה. "הקול הזה," אני אומרת, "הקול הזה הוא מה ששומעים אם מקשיבים ללב שלי בסטטוסקופ."

 

[הלכנו הצידה והוא רצה לנשק אותי אולי, הכל היה מרומז מדי, אז רק חשבתי שאני לא רוצה לגעת בו מבחוץ עד שלא אגע בו מבפנים, אבל זה נשמע לי כל כך אישי שלא יכולתי לבטא את זה בקול רם]

(הסוף.)