אופסילמבה
דנה

הבט במילה. הנח לה לנוע.

[חזי לסקלי]

תמונותתמונותתמונות
הופס
לפניי שמתים בשקט צריך:
ללמוד איך עושים גלגלון, ולנגן על משהו, לביים הצגה, ציור ענקי, לכתוב מחזה 
ספטמבר
ג'ק פאבר-אלכוהול אחר הצהריים, יהודה עמיחי- כי מאדם אתה ולאדם תשוב, התרגשות בלתי נתפסת, שיזוף בלתי צפוי.
18.11.06
21:40
המכתב השני לליאור

בכל פעם שאני מתאהבת אני מפסיקה לדבר לעצמי. אני מדברת אליו. השפתיים שלי נעות וכל זה. לפעמים זה מביך, אפילו.

כשאנחנו גדלים קצת ומתחילים לזכור דברים בשביל עצמנו, אולי הזיכרון גדל איתנו. ואנחנו נעים בעולם בזוגות: מי שאנחנו היום ומי שהיינו פעם. ואולי לפעמים הזיכרונות שלנו מצטברים והופכים לפקעות סרטניות בתוכנו. וכשאנחנו מתאהבים באמת באנשים שהם לא אנחנו, ברגעים שבהם אין אנחנו עומדים על הבמה, מרוכזים כל כך עד ששוכחים שאנחנו שונאים את עצמנו, בעצם, יש לילות ארוכים בהם אנחנו יושבים ומלטפים את בן הלוויה של בן הזוג שלנו, ומרדימים את הזכרונות שלו, הזכרונות הדוקרניים שלו, לישון

(הסוף.)